# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/1/

ונעתיק קצת המכרח לעניננו, וזה לשונו: להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאות ממון ושבירתה היא על־ידי צדקה, כי איתא בזהר (פנחס דף רכד.): 'רוחא נחית לשכך חמימא דלבא', וכד נחית רוחא לבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דלואי. רוחא זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה, על־ידו מקררין חמימות תאות ממון וכו'. וזה בחינת קטרת וכו' וזה בחינת התגלות משיח שאז יתבטל חמדת הממון וכו' וכפי הבטול של עבודה זרה זאת של תאות ממון - כן נתבטל החרון אף וכו', ונתמשך חסד בעולם וכו' ועל־ידי זה יתמשך הדעת שהוא בנין הבית־המקדש, כי מי שיש בו דעה וכו' (ברכות לג.), וזה בחינת התגלות התורה של לעתיד לבוא וכו'.

והכלל, שעל־ידי שמשברין תאות ממון על־ידי צדקה, על־ידי זה נמשך חסד, ועל־ידי זה נמשך הדעת והשכל, ועל־ידי השכל הזה הוא יכול לקח ולקבץ הנפשות ולהעלותם בבחינת מיין נוקבין, בבחינת (משלי יא, ל): "ולקח נפשות חכם". ועל־ידי זה מיחד קדשא בריך הוא ושכינתיה, ועל־ידי היחוד הזה נולד התורה, בבחינת (שם כא, כב): "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה" וכו', ועל־ידי המשכת התורה - נמשך השגחה וכו'. וכל אחד כפי קרובו אל התורה - כן השגחת השם־יתברך עליו וכו', הינו בחינת השגחה שלמה שחוזרים ונצטירים בעיניו וכו', עין שם כל זה היטב: