# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/10/

כי באמת צריך כל אדם לזהר מאד לשמר ממונו וחפציו כבבת עין, כאשר הזהירנו אדמו"ר ז"ל על זה כמה פעמים (שיחות־הר"ן סימן רפא), כי אף־על־פי שתאות ממון מגנה מאד, אף־על־פי־כן ממון של איש הישראלי צריכין לשמרו מאד, אדרבא, מחמת שתאות ממון מגנה מאד ויש סכנה גדולה כשיוצא לשוק בשביל פרנסתו שלא יפל לתאות ממון, אך הוא מכרח לצאת בשביל פרנסה. על־כן זה הממון שכבר הרויח בהשגחתו יתברך על־ידי איזה מלאכה או משא ומתן וכיוצא, בודאי צריך לשמרו מאד, מאחר שסכן נפשו בגשמיות ורוחניות בשביל זה. ועל־כן חזר יעקב אבינו על פכים קטנים, כי 'צדיקים ממונם חביב עליהם' וכו' (סוטה יב.), ואין זה מחמת תאות ממון, חס ושלום, אדרבא, מחמת שמבזה וקשה בעיניהם מאד כל עסקי העולם שצריכין לעסק בשביל פרנסה מחמת שמתבטלים על־ידי זה מדברי תורה, ואף־על־פי־כן בהכרח לעסק גם בזה בשביל פרנסה המכרחת, על־כן זה החפץ והממון שכבר בא לידם - שומרים אותו היטב שלא יהיה נאבד, חס ושלום, שלא יצטרכו לחזר ולהתבטל מדברי תורה, חס ושלום בשביל זה. ומי שפוגם בשמירת הממון הוא פוגם בבחינת השגחה שלמה כנ"ל, ועל־כן זה שמשיב האבדה - הוא ממשיך בחינת השגחה שלמה, כנ"ל: