# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/11/

וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט, א), שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה והתחיל לדבר דברים אחרים, ואמר הקבצו ושמעו וכו' (בראשית־רבה צט, ה). ובודאי מה שדבר אחר־כך היה מעין שרצה לגלות, כי לכאורה תמוה, מאחר שלא גלה כלל מהקץ למה נכתבו דבריו אלו בתורה מה שאמר ואגידה לכם וכו', מה שלא גלה כלל, אך באמת מה שאמר אחר־כך מחבר ושיך למה שרצה לגלות, כי יעקב רצה לגלות ממש קץ הגאלה ונסתלקה הימנו שכינה, כי הוא קץ הפלאות ואסור לגלותו, על־כן התחיל לדבר דברים אחרים, ורמז והעלים להם את הקץ בתוכם, והודיעם במה יזכו לקץ הגאלה, הינו שעקר הגאלה תלויה בהתגלות התורה בבחינה הנ"ל, דהינו על־ידי הצדיקים שהם בבחינת משה משיח - שיש להם כח לקבץ את הנפשות בחכמתם ולעלות בחכמתם ולהמשיך תורה, וכנ"ל.

וזהו בחינת הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם; הקבצו ושמעו בני יעקב - זה בחינת קבוץ הנפשות, שכל אלו הנפשות הבאים לשמע דבר ה' - הוא מקבצם יחד ומעלה אותם בבחינת עבור. וזה, הקבצו ושמעו - שמזהיר אותם שיתאספו ויתקבצו יחד ויטו אזניהם ויהיו מוכנים לשמע, ועל־ידי הקבוץ וההכנה הזאת שהם חפצים לשמע, על־ידי זה מעלה החכם נפשותם, ועל־ידי זה מוריד להם תורה, ואז יש להם מה לשמע. וזהו: ושמעו אל ישראל אביכם - דהינו שישמעו התורה הנפלאה שהמשיך וגלה להם. ועל־כן נאמר שתי פעמים ושמעו - כי ושמעו הראשון נאמר על מה שמטים אזנם ומכינים עצמן לשמע בעת הקבוץ, שזהו בחינת הרצון החזק שיש לכל אחד ואחד הבאים לשמע דבר ה', שזהו עקר בחינת קבוץ הנפשות, דהינו הרצונות, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, ונפש הוא בחינת רצון וכו', עין שם, כי שמיעה בלבא תליא, הינו רצון הלב ותשוקתו הגדולה לשמע דבר החכם הצדיק האמת, שזהו בחינת נפש כנ"ל. ועל־ידי זה מקבצם ומאספם יחד בבחינת הקבצו ושמעו בני יעקב, ואחר־כך מוריד להם על־ידי זה תורה. וזהו בחינת ושמעו השני שהוא ושמעו אל ישראל אביכם, שנאמר על התגלות התורה שמגלה להם וכנ"ל.

ועל־כן נאמר בתחלה "יעקב" - הקבצו ושמעו בני יעקב, ואחר־כך ישראל - ושמעו אל ישראל, כי בעת הקבוץ קדם התגלות התורה, שאז הוא עדין בחינת עבור, אז נקראין המחין והדעת בחינת יעקב, בחינת (הושע יב, ד): "בבטן עקב את אחיו" שהוא בחינת עבור. ואחר־כך כשנולד ונתגלה התורה, אז הוא בחינת ישראל, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה 'עתיקא' (בסימן כא) על פסוק (תהלים קלה, ד): "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו", עין שם: