# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/12/

ועל־כן קנטר יעקב השלשה שבטים הראשונים ראובן שמעון ולוי, כי זה ידוע, שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, ועל־כן בכלל הנפשות שהחכם מקבצם יחד ועולה עמהם וממשיך תורה, שזהו בחינת שתי שכליות, כי הקבוץ הוא בחינת שכל אחד, ומה שממשיך תורה הוא שכל שני, בחינת שי"ן של שלשה ראשין ושי"ן של ארבעה ראשין, בכלל אלו הנפשות יש בהם שתי בחינות, כי יש נפשות שהם בבחינת השכל של הקבוץ - שמקבצם ומעלה אותם בבחינת עבור, ויש נפשות שהם בבחינת השכל של המשכת התורה, ואלו השלשה שבטים הראשונים ראובן שמעון ולוי, הם בבחינת השכל של הקבוץ, דהינו שהם הראשונים, ומהם מתחיל להעלותם בבחינת עבור - לגרם היחוד על־ידם בתחלה, ומחמת שכל התחלות קשות, על־כן בתחלה בעת בחינת העבור, אז מתעוררים דינים קשים, חס ושלום, כי עבור בחינת דין, כידוע, כמו שנאמר (דברים ג, כו): "ויתעבר ה' בי למענכם", וכמו שראינו בעינינו אצל הצדיקים הגדולים שבתחלה בעת שהכינו עצמן לומר תורה היו רואים מהם קפידות גדולות מה שלא היה דרכם בכך תמיד, אך כל זה נמשך מבחינת רגז ודין של בחינת עבור, ועל־כן קנטר יעקב אבינו שלשת שבטים הראשונים האלו, מחמת שהם הראשונים שעל־ידם עקר התחלת המשכת היחוד שהוא בחינת עבור, שאז הוא בחינת דין וקנטור, כנ"ל.

כי שמות שלשה שבטים אלו מרמז על זה, כי ראובן נקרא על שם (בראשית כט, לב): "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי", זה מרמז שעדין אין יחוד שלם בין הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל מחמת פגם מעשיהם, אבל הצדיק בגדל כחו, שמעורר מעט הטוב שיש בישראל, ומעלה ומלקט גם הנפשות הפגומים עם הטובים בבחינת (שיר־השירים ה, א): "אריתי מורי עם בשמי" וכו', כמו שמבאר שם, עין שם, עד שמעורר רחמי השם־יתברך שיראה בעניי ישראל ויאהב אותם ויתקרב ויתיחד עמהם, וזה בחינת (בראשית כט, לב): "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי". וכן שמעון נקרא על שם: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" וכו'. וכן לוי שנקרא על שם: "הפעם ילוה אישי אלי" וכו' (שם כט, לד). נמצא, ששמות כל אלו השלשה שבטים מורים על תחלת היחוד, הינו שהם מעוררים וגורמים היחוד והאהבה והחבור בין הקדוש־ברוך־הוא וכנסת ישראל, מה שבתחלה היו כמו רחוקים ושנואים ממנו, וסבלו ענויים וצרות רבות ועתה יאהבם ויקרבם ויתלוה ויתחבר אליהם וכנ"ל. ועל־כן מחמת שאלו השבטים הם בחינת ההתחלה בחינת עבור, שהוא דין, על־כן קנטרם בדברים, וכנ"ל.

אבל יהודה היה בחינת "הפעם אודה את ה'" (בראשית כט, לה) - שמרמז שכבר נכמרו רחמי השם־יתברך ונתבטלו הדינים והרגז לגמרי, והתחיל להתמשך מלמעלה המשכת התורה, שאז נמתקין כל הדינים כשהמחין מתחילין להתמשך. וזהו "הפעם אודה" וכו', בחינת המשכת התורה שאז עקר השבח וההודיה, בחינת (תהלים קיט, ז): "אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך". כי יהודה הוא בחינת משיח שיצא ממנו, שאז יהיה עקר התגלות התורה בבחינה הנ"ל, שעל־ידי זה עקר הגאלה, כנ"ל. ועל־כן כשהגיע ליהודה התחיל לקרבם בדברים טובים, כי כבר נתבטל הדין והרגז הנאחז בבחינת עבור והתחיל להתמשך בחינת התגלות התורה והדעת שהוא בחינת רחמים וחסד כנ"ל. נמצא, ששלשה שבטים הראשונים הם בבחינת עבור ושאר השבטים הם בבחינת הולדת והמשכת התורה.

ועתה תראה נפלאות, שבשביל זה בעת יציאת מצרים הזכיר שלשה שבטים אלו לבדם בפרשת 'וארא', כמו שכתוב (שמות ו, יד): "אלה ראשי בית אבתם" וכו', ופרש רש"י שם, 'לפי שקנתרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו - חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם, לומר שחשובים הם', כי בכלליות נחשב כל גלות מצרים בבחינת עבור, כידוע (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות, פרק א), ויציאתם משם וגאלתם נחשב בחינת לדה, כידוע (שם פרק ז). כי כבר מבאר, שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, ועל־כן אף־על־פי שיעקב בודאי המשיך וגלה תורה הרבה לבניו, ובפרט הברכות הקדושות שברכם קדם מותו, שכל דבור ודבור הוא תורה גבה, ומרמז בהם כל מה שיעבר עליהם ויקרה אותם עד הסוף, אף־על־פי־כן עדין לא נתנה בימיו, ועל־כן כל ענין יעקב הוא בבחינת קבוץ הנפשות בבחינת עבור, עד שבא משה רבנו וגרם יחוד נפלא למעלה עד שהוציא הנפשות מבחינת עבור, והמשיך תורה שהיא התגלות הדעת שהוא בחינת לדה, שזהו עקר בחינת יציאת מצרים, ועל־כן בעת בחינת העבור סבלו ישראל צרות רבות בגלות מצרים, כי עבור בחינת דין, כנ"ל.

וזה בחינת (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שהתגלות התורה נמשך על־ידי משה בחינת תורה צוה לנו משה, אך הירשה הקדושה שהיא התגלות התורה שהביא לנו משה רבנו - נמשך על־ידי קהלת יעקב בחינת מורשה קהלת יעקב - דהינו על־ידי קבוץ הנפשות בבחינת עבור, שזהו בחינת יעקב, כי עקר הקהלה והקבוץ על־ידו כי הוא שרש כל הנפשות, כמו שכתוב (בראשית מו, כו): "כל הנפש הבאה לבית יעקב", כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן קפא).

ועל־כן בעת יציאת מצרים הזכיר אלו השלשה שבטים הראשונים לבד, כי הם הם עקר בחינת העבור, ועתה עקר הגאלה תלויה בהם - להמתיק ולבטל הדין הנאחז בבחינת עבור, שהם בחינת אלו השלשה שבטים, על־ידי החסד והרחמים שהתחיל להתמשך בעת הגאלה, על־ידי שכבר נתעורר בחינת המשכת התורה, שעל־ידי זה היה עקר הגאלה, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים" וכו'. ועתה מתקו דברי רש"י הנ"ל והם מהפסיקתא (פסיקתא רבתי ז), שלפי שקנתרם יעקב לאלו השלשה שבטים וכו', כי בודאי כן הוא שלפי שקנתרם וכו', שזהו מחמת שהם בבחינת עבור, ששם אחיזת הדין, שמשם היה כל גלות מצרים, על־כן עתה בעת הגאלה צריך לחזר ולהזכיר אותם דיקא, כי עקר הגאלה תלוי בהם - להמתיק הדין מהם על־ידי המשכת התורה שהתחיל על־ידיהם, על־ידי שהיו בבחינת עבור, שעל־ידי זה עקר הגאלה כנ"ל.

וזה שפרש רש"י שם: 'שחזר הכתוב ויחסם [כאן לבדם], לומר שחשובים הם', כי בודאי מה שמהם עקר התחלת עלית הנפשות בבחינת עבור, שאז הוא בחינת דין - אין מחמת גריעותם חס ושלום, אדרבא, הוא חשיבותם שהם גדולים כל־כך, שמהם עקר ההתחלה, שקשה מאד, ומחמת זה בעצמו קנתרם כנ"ל. אבל באמת הם חשובים, ועל־כן בעת הגאלה צריכים להזכיר אותם דיקא, כי עקר הגאלה על־ידם, כי אם לא היה בחינת עבור - לא היה בחינת לדה, שהוא בחינת המשכת התורה שהוא עקר הגאלה, כנ"ל: