# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/14/

וזהו גם־כן מה שאיתא במדרש פרשת 'וזאת הברכה' (דברים־רבה יא, א): ששם מתחיל מאברהם, וזה לשונו: אברהם ברך את יצחק וכו', דכתיב (בראשית כה, ה): "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" וכו'. עמד יצחק לברך את יעקב אמר: ממקום שפסק אבא - משם אני מתחיל, אבא הפסיק ב'יתן' אף אני מתחיל ב'יתן', מנין? שנאמר (שם כז, כח): "ויתן לך האלהים". ובמה חתם? בקריה, שנאמר (שם כח, א): "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו". עמד יעקב לברך את השבטים, אמר, איני פותח אלא בקריה, שנאמר (שם מט, א): "ויקרא יעקב אל בניו". ובמה חתם? ב'זאת' וכו', עמד משה לברך וכו'.

כי התחלת התקון התחיל מאברהם אבינו, שהוא התחיל להוציא העולם מקללותיה שנתקללה על־ידי חטא אדם הראשון, ולהמשיך ברכות, דהינו להמשיך השפעת התורה שמשם כל הברכות, כמו שכתוב (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן ה' יברך" וכו'. והתחלת התקון הוא על־ידי הצדקה, שעל־ידי זה משברין תאות ממון, כנ"ל בהתורה הנ"ל. וזה בחינת אברהם שהיה איש החסד - שעשה חסד וצדקה הרבה עם כל באי עולם, ועל־ידי זה שבר תאות ממון (וכמו שמבאר בהתורה 'מישרא דסכינא' בסימן ל, עין שם) ובטל בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", בחינת (שם ג, יט): "בזעת אפיך" שנתקללו בחטא אדם הראשון. ומחמת שהוא זכה לבטל הקללה הנ"ל - על־כן נמסרו לו הברכות, כמו שכתוב (בראשית יב, ב): "והיה ברכה" וכו', והוא מסר הברכה ליצחק וסים ב'ויתן' - כי מדת אברהם הוא בחינת השפעה ונתינה, בחינת נתינת צדקה וחסד, בחינת "נתן תתן" וכו', על־כן סים ב'ויתן'.

ויצחק פתח בזה וסים ב'ויקרא' - כי יצחק הוא תקן מדת הגבורה (זהר לך לך צ:), בחינת סטרא דלוי - ששם בחינת הנגון והשיר, ועל־כן הוא המשיך התקון הנאמר בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת 'וכד נחית ההוא רוחא - לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי', שהוא בחינת שלמות תקון תאות ממון שישכך חמימות הלב לתאות ממון, ויהפכו לשמחה - שיהיה שמח בחלקו ולא יהיה אץ להעשיר, שזהו בחינת חדוה דנגונא דליואי, שזהו בחינת יצחק, שהוא בחינת גבורות קדושות, שמשם עקר השתלשלות אחיזת תאות ממון, בחינת (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה", שהם בחינת חרון אף ודינים, ואין הדין נמתק אלא בשרשו, דהינו כשממשיכין כח הצדקה והחסד של אברהם איש החסד לבחינת גבורות יצחק, שהוא בחינת חמימות הלב, ומשככין חמימות הלב דסטרא אחרא, שלא יבער הלב לתאות ממון רק אדרבא, יהיה שמח בחלקו, עד שיזכה לבחינת חדוה דנגונא דליואי, כי הנגון והשמחה הוא בבחינת לוי, שהוא בחינת יצחק שהוא בחינת שמאל דקדשה, ששם השיר והנגון והשמחה, כשמבטלים משם אחיזת הדינים דסטרא אחרא, שהם בחינת תאות ממון וזוכין שיבער ויתחמם הלב להשם־יתברך בשמחה ושיר ונגון, בבחינת (תהלים פד, ג): "לבי ובשרי ירננו אל אל חי".

ועל־כן פתח יצחק ממקום שחתם אברהם שהוא 'ויתן', כי הוא העקר, שצריך להמשיך כח נתינת הצדקה של אברהם - לשכך חמימות הלב שנמשך מגבורת יצחק, לבטל משם החרון־אף, בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם" ולהפכו לשמחה ונגון, שהוא בבחינת יצחק, שנקרא על שם הצחוק והשמחה. ועל־כן סים ב'ויקרא' - זה בחינת שצריכין לקרות ולהזמין את כח הצדקה שהוא בחינת אברהם לתוך בחינת גבורת יצחק כדי לשכך חמימות הלב שבוער לתאות ממון שמשתלשל משם, כנ"ל.

וזהו בחינת (עמוס ד, ה): "וקראו נדבות השמיעו", שצריכין לקרות את הרוח נדיבה - שהוא כח הצדקה ולהשמיע אותו אל הלב, כי שמיעה בלבא תליא, עד שישמע הלב ויקבל כח הצדקה, בבחינת 'וכד נחית ההוא רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' וכנ"ל.

ומשם התחיל יעקב: "ויקרא אל בניו". וסים ב'זאת' - כי על־ידי כח הצדקה של אברהם שהמשיך יצחק לתוך הלב וכו', שזה עקר שלמות שבירת תאות ממון, עד שהפך חמימות הלב לשמחה ונגון ושיר, דהינו שלא יהיה בלבו שום חמימות דסטרא אחרא שהוא תאות ממון, שהוא כלל הבלי העולם, רק שיתחמם לבו להשם־יתברך להודות ולהלל אותו יתברך בשיר ונגון וכו', שהוא בחינת 'חדוה דנגונא דליואי', כנ"ל, שזהו גם־כן בחינת קריאה, בחינת (ישעיה יב, ד): "הודו לה' קראו בשמו", כי כל הנגונים והשירות הם בחינת קריאה שהוא בחינת קול, בחינת המשכה, כי על־ידי הקריאה שקוראין את חברו נמשך ובא אליו ואחר־כך מדבר עמו, שזהו בחינת שיר ונגון, שעל־ידי זה קוראין וממשיכים אותו יתברך אלינו, ואחר־כך אנו מדברים לפניו כל צרכינו, כי עקר ההמשכה והחבור הוא על־ידי בחינת נגון שהוא סטרא דלוי, בבחינת "הפעם ילוה אישי אלי" וכו', כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן רלז).

וזה בחינת מה שאומרים פסוקי דזמרה קדם התפלה, כי על־ידי נגון וזמרה קוראין וממשיכין אותו יתברך אלינו, ואחר־כך יכולים להתפלל לפניו כל צרכינו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.): 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש־ברוך־הוא ואחר־כך יתפלל', וכל השבחים הם בבחינת זמירות ונגונים של הלויים שעוסקים בשירות ותשבחות של דוד המלך, עליו השלום, שהם בחינת עשרה מיני נגינה. ועל־כן נגונא דליואי הוא בחינת קריאה ובו סים יצחק, כי הוא בבחינת 'חדוה דנגונא דליואי' כנ"ל. ובמה שסים הוא - פתח יעקב ויקרא אל בניו - כי בכח הצדקה שמשברת תאות ממון עד שזוכין לחדוה דנגונא דליואי על־ידי זה יכולים לקבץ הנפשות, שזהו בחינת יעקב בחינת זאת, שהוא מלכות כלליות הנפשות, ועל־כן סים ב'זאת' ובזה פתח משה ונתן על־ידי זה את התורה וכו' כנ"ל:

הלכות פריקה וטעינה