# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/15/

וזה בחינת מצות פריקה וטעינה, בחינת (שמות כג, ה): כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו - כי מבאר בהתורה הנ"ל, שהצדיק בגדל כחו מגביה ומעלה בבחינת עבור גם הנפשות הרחוקים מאד שלא יצאו עדין מחל אל הקדש אפלו כחוט השערה, שזהו בחינת 'פוק חזי גבורתא דמרך' וכו', עין שם.

וזה בחינת (שמות כג, ה): כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו, ודרשו רבותינו ז"ל (פסחים קיג:) שנאך - שעבר עברה וכו'. וזהו, רבץ תחת משאו - שקשה להגביהו ולהעלותו מגדל המשאוי שמנח עליו, שהוא בחינת משאוי העונות בחינת (תהלים לח, ה): "כמשא כבד יכבדו" וכו'. ועל־כן יכול להיות שיעלה על דעתך לחדל מעזב לו בחינת וחדלת מעזב לו - כי ידמה לך שקשה להעלותו מגדל המשאוי שעליו, אבל השם־יתברך רחום וחנון ורחמיו רבים מאד, על־כן הזהיר ברחמיו עזב תעזב עמו - שאפלו נפש כזאת צריכין לעזב ולעזר להשתדל בכל כחו להגביה ולהעלותו, כי יש להצדיק כח כזה, כנ"ל.

וזהו "עמו" דיקא, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בבא מציעא לב:): יכול אפלו ישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה וכו'? תלמוד לומר: 'עמו', הינו כי בודאי מצוה גדולה להטפל עמו ולעזר לו גם־כן להעלות ולחדש נפשו, אבל כל זה עמו, דהינו כשהוא בעצמו רוצה גם־כן לעסק בזה לרחם על עצמו להשתדל בתקנת נפשו לסלק המשאוי הגדולה שעליו, רק שאי אפשר לו בעצמו והוא מצפה למי שיעזר לו לזה, אזי מצוה גדולה לעזר לו בכל כחו להטפל עמו להעלותו, כי יש כח לחדש נפשו גם־כן, אם הוא בעצמו יש לו איזה רצון אמתי לזה לעסק בתקון נפשו, אבל אם רוצה לסלק עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל בתקון נפשו כלל, רק רוצה שהצדיק בעצמו יעשה הכל עבורו והוא לא יעשה כלל ולא ישתדל בזה כלל, אזי בודאי אין הצדיק צריך לעסק עמו, כי אי אפשר לעזר לו כשאינו רוצה לעסק בעצמו בתקונו כלל, כנ"ל.

וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל לאחד, אתה בלעדי אינך יכול לעשות כלל, [דהינו לתקן נפשו בעצמו], אבל גם אני בלעדיך איני יכול לעשות דבר (חיי מוהר"ן, סימן של), הינו שאם אתה לא תעשה כלל - בודאי אי אפשר לי לעשות עבורך הכל, כי האדם הוא בעל בחירה ואי אפשר להעלותו כי אם כשיש לו איזה התעוררות מעצמו. וזהו: יכול אפלו ישב לו וכו'? תלמוד לומר: עמו וכו' כנ"ל: