# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/2/

וזה בחינת מצות השבת אבדה, שהוא כדי להמשיך השגחת ה' יתברך עלינו בשלמות, כי זה החכם הצדיק האמת ששבר תאות ממון לגמרי, עד שיכול לקבץ הנפשות ולהעלות אותם לחדשם בבחינת עבור, ולהמשיך על־ידי זה תורה - זה הצדיק הוא בבחינת משיב אבדות, כי הוא מוצא כל האבדות שבעולם ומחזירם ומשיבם לבעליהם כשזוכין לבוא ולדרש אחר אבדתם, בבחינת (דברים כב, ב): "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אליך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו". והבן היטב פרוש המקרא הזה לענין הצדיק, שהוא עקר המשיב כל האבדות של כל באי עולם, שהוא מתיגע בעבודתו עד שמוצא כלם. והוא חפץ בכל עת להשיב כלם לבעל האבדה מיד, אך כל זמן שהם רחוקים ממנו - מכרח לאספם אליו והם עמו עד דרש אחיך אותו וכו' בבחינת ואם לא קרוב אחיך אליך וכו', וכמו שכתוב (בסימן קפח): שצריכין לבוא אל הצדיק לחזר אחר אבדתו שאבד ושכח מיד כשיצא לאויר העולם וכו', עין שם.

נמצא, שכל אלו הנפשות הבאים אל הצדיק שיקרבם להשם־יתברך - הם באים אליו לבקש אחר אבדתם הנ"ל, והצדיק לוקח כל אלו הנפשות ומעלה אותם ומחדשם בבחינת עבור וממשיך על־ידם חדושי תורה נפלאים ונוראים ובזה משיב ומחזיר להם אבדתם, כי עקר אבדתם הוא התורה ששכח כשיצא לאויר העולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה ל:) שהוא אבדה, כמו שמבאר שם בסימן קפ"ח הנ"ל. ועתה בכל פעם שבאים אל הצדיק - הוא מעלה נפשותם ומחדשם וחוזר וממשיך להם תורה, הינו בחינת התורה שנשכח ונאבד מהם - הוא מחזיר להם עתה ביתר שאת על־ידי החדוש שחדש נפשותם בבחינת עבור. וגם על־ידי התורה שממשיך להם - הוא מאיר עליהם אור גדול, עד שיש להם כח בעצמם לחפש ולבקש אחר שארי אבדתם שעדין לא מצאו.

כי בודאי אי אפשר להחזיר להם כל אבדתם המרבות מאד בפעם אחת שלא יזיק להם רבוי האור, חס ושלום, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, ובהכרח להחזיר להם מעט מעט כפי הכנתם וכפי התעוררותם אל האמת. ובכל פעם על־ידי כל תורה ותורה שהם מקבלין מהצדיק בעת שבאים אליו, על־ידי זה נמשך להם אור ונר לחפש על־ידם אחרי שארי אבדתם, כי התורה נקראת אור ונר, כמו שכתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור". והאבדות צריכין לחפש אחריהם והחפוש הוא בנרות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ז:), הינו על־ידי אור ונר של התורה והמצות שהחכם מזכה אותם - על־ידי זה מאיר אור נשמתם ועל־ידי זה יכולין לחפש ולמצא את אבדתם בבחינת (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם חפש" וכו':