# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/3/

וזה בחינת כל סדר התפלה, כי בכל יום צריכין להמשיך כל בחינת תקונים אלו המבארים בזאת התורה כדי לזכות להמשיך תורה וכו'. כי בכל יום ויום צריכין להמשיך על עצמו התורה מחדש, בבחינת (שמות לד, יא): "אשר אנכי מצוך היום" - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (רש"י שם), וכמו שאנו מברכין בכל יום "נותן התורה". ולהמשיך תורה צריכין הבחינה הנ"ל, דהינו לשבר תאות ממון על־ידי צדקה וכו', ועל־ידי זה נתבטל החרון אף ונמשך חסד וכו', ונמשך הדעת, ועל־ידי זה מעלין הנפשות וממשיכין תורה, שעל־ידי זה נמשך השגחתו יתברך בשלמות עלינו.

וזה בחינת כל סדר התפלה, כי בתחלה אומרים קרבנות וקטרת - זה בחינת שבירת ובטול העבודה זרה של תאות ממון על־ידי הצדקה, שהוא רוח נדיבה, כי הקרבנות הם בחינת צדקה, כי הם בחינת רוח נדיבה, כי הם נדבת לב, כמו שכלל בפסוק קרבנות וצדקה, כמו שכתוב (דברים כג, כד): "מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת" וכו', "אשר דברת בפיך" - זו צדקה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה ו.), ועל־ידי זה מבטלין העבודה זרה שהוא תאות ממון, שהוא בחינת חרון אף ודינים, כי קרבנות הם תקון עולם העשיה, ששם עקר אחיזת העבודה זרה והדינים, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, קריאת־ספר־תורה פרק ה; שער הזמירות פרק ד), ועין בדברינו מזה במקום אחר, (בהלכות תפלה הלכה ד).

ועל־כן באמת צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כדי לשבר תאות ממון, לבטל החרון אף והדינים הנאחזים בעשיה, כי כל העסקים והמשא־ומתן והמלאכות שעושין - הם בחינת עשיה, ומחמת ששם עקר אחיזת העבודה זרה והקלפות, על־כן צריכין להתחזק ולהתגבר מאד שלא יפל לתאות ממון, חס ושלום, והעקר הוא על־ידי צדקה, שעל־ידי זה משברין תאות ממון כנ"ל, שזהו בחינת קרבנות, שהם בחינת צדקה, שהם בחינת תקון העשיה, כנ"ל. וזהו בחינת קטרת שאומרים אז, כי קטרת הם בבחינת המשכת כח הצדקה אל הלב לשכך חמימות הלב לבטל תאות ממון, כמו שמבאר שם, שזהו בחינת תקון העשיה, כנ"ל.

ואחר־כך אומרים פסוקי דזמרה, זה בחינת (זהר פנחס רכד.): 'וכד נחית האי רוחא - לבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי' (וכאשר יורד הרוח הזה, הלב מקבל אותו בשמחת נגון הלויים), חדוה דנגונא דליואי - זה בחינת פסוקי דזמרה, שהם זמירות ונגונים שירות ותשבחות שהיו הלויים עוסקים בהם בבית־המקדש. ואז זוכין להמשיך עשירות דקדשה שהוא בחינת (אבות ד, א): 'איזהו עשיר? השמח בחלקו', שזהו בחינת קטרת מעשרת (יומא כו.)

וזהו בחינת (דברי הימים־א כט, יב): "והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל", ואז צריכין לחזר ולתן צדקה - כדי להמשיך הרוח נדיבה בחינת צדקה שיקבל אותו הלב בשמחה בבחינת 'חדוה דנגונא דליואי', בחינת 'וכד נחית האי רוחא', וכו' כנ"ל.

ועל־ידי זה נמשך חסד וכו'. ועל־כן אומרים אחר־כך ברכות קריאת־שמע - שהם ברכת המאורות ואהבת עולם, כי ברכת המאורות זה בחינת חסד, שהוא אור יום, כמו שכתוב (תהלים מב, ט): "יומם יצוה ה' חסדו", וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל: 'והוה קאי באתרא עמיקא' וכו', עין שם (באות ה). וזה בחינת ברכת 'אהבת עולם' שהוא בחינת אהבה וחסד, כי הוא בחינת היכל אהבה שהוא חסד, כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע, פרק ג), הינו כנ"ל, שעל־ידי שבירת תאות ממון על־ידי הצדקה, שזהו בחינת קרבנות כנ"ל - על־ידי זה זוכין לחדוה דנגונא דליואי שהוא בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל. ועל־ידי זה זוכין לחסד, שזהו בחינת ברכות קריאת־שמע שהם ברכת המאורות ואהבת עולם, כנ"ל.

ועל־ידי החסד נמשך הדעת כנ"ל וזה בחינת קריאת־שמע, כי עקר המשכת המחין והדעת הם על־ידי קריאת־שמע, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע). ועל־ידי הדעת יכולין לקח ולקבץ הנפשות ולהעלותם בבחינת מין נוקבין וליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה, ואז נתחדשים הנפשות בבחינת עבור, ועל־ידי זה נולד ונמשך תורה. וכל זה הוא בחינת תפלת שמונה עשרה, שאז עקר היחוד של קדשא בריך הוא ושכינתיה - שנעשה על־ידי הדעת והמחין שהמשכנו בשעת קריאת־שמע, כמבאר בכונות (שם, עמידה, פרק ד). ואז עולין כל הנפשות בבחינת מין נוקבין וכו', ועל־ידי זה נמשך תורה.

וזה בחינת ברכת 'שים שלום' שהיא גמר התפלה, שאז עקר היחוד, ואז ממשיכין התחדשות התורה שנולד מהיחוד, שזהו בחינת המברך את עמו ישראל בשלום - שהוא התורה שנקראת שלום, כמו שכתוב (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", שנאמר על קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה ג). וזה בחינת "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה", בחינת "ה' עז לעמו יתן ה' יברך" וכו'. ועל־כן מזכירין קבלת התורה בברכת 'שים שלום', כמו שאומרים: כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים וכו'.

ועל־ידי התורה נמשך השגחה שלמה, וזה בחינת "אשרי ובא לציון" ושיר של יום וקטרת, שהוא בחינת ירידת השפע, כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ח), הינו כי על־ידי התורה הנ"ל אנו ממשיכין עלינו השגחתו בשלמות, שעל־ידי זה יורד עלינו רב שפע טובה וברכה וכו'. נמצא, שכל סדר התפלה הוא בחינת כל התקונים הנ"ל, כי צריכין להמשיך בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש, שזהו בחינת התחדשות המחין שבכל יום: