# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/7/

וזה בחינת מה ש היונים טמאו כל השמנים, שמן משחת קדש הוא הדעת והתורה (זהר צו לג.), כי על־ידי תאות ממון נפגמין ונתקלקלין כל המחין והדעת, כי כמו שעל־ידי שבירת תאות ממון זוכין לדעת שעל־ידי זה ממשיכין תורה כנ"ל, כמו כן להפך, כשמתגבר תאות ממון, שהיא בחינת מלכות יון, אז נפגם הדעת ואי אפשר להמשיך תורה. וזה בחינת טמאו כל השמנים, הינו כי תאות ממון מתפשטת על הכל לקלקלם, חס ושלום, כי על רב העולם שהם ההמון עם היא מתפשטת להשכיחם תורתו לגמרי, כי מרבוי טרדותם בממון אינם עוסקים בתורה ומצות, עד ששוכחים, חס ושלום, התורה, לגמרי כנ"ל. אך אפלו על אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה - גם עליהם מתגברת תאות ממון, עד שמטמאה ומקלקלת את הדעת, כי מחמת תאות ממון, על־פי רב יש להם פניות גדולות ומחשבות זרות הרבה בתפלתם ותורתם ועבודתם. וזה בחינת ש מלכות יון - שהיא תאות ממון, טמאו כל השמנים - שאפלו במקום שנמצא איזה שמן, שהיא בחינת דעת ותורה, התאוה של ממון מטמא ופוגם את הדעת, כי נכנס בו כמה וכמה פניות ושקרים ומחשבות זרות מחמת חמדת הממון וטרדתו בהפרנסה.

ומחמת זה לא היה שמן להדליק עד שמצאו בנס צלוחית שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכו' (שבת כא:) - כהן גדול זה בחינת הצדיק הגדול האמתי, שהוא יכול לברר ולהעלות כל הצדקות והחסדים שישראל עושין, כי "כהן איש חסד" בחינת צדקה כנ"ל. והכהן הגדול הוא בחינת חסד גדול מאד, כי הוא כלול מכל הכהנים, והוא זוכה לכנס לתכלית הקדשה של הבית־המקדש, כי הוא נכנס לפני ולפנים למקום הארון והלוחות, וכל עבודת הבית־המקדש תלוי בו, כי הוא מקבץ כל הצדקות והחסדים של כל ישראל, ומשבר ומבטל העבודה־זרה מישראל שהוא תאות ממון, ועל־כן הוא זוכה לעשירות גדול, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא יח.): "והכהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא, י) - 'גדלהו משל אחיו'. כי עקר העשירות באמת הוא על־ידי שבירת תאות ממון, כמו שמבאר בהתורה 'צוית צדק' בסימן כג, עין שם. ועל־כן הוא זוכה לתכלית הקדשה של הבית־המקדש, כי על־ידי צדקה, שהיא שבירת תאות ממון - זוכין לקדשת הבית־המקדש, בחינת "ואני ברב חסדך אבוא ביתך" (תהלים ה, ח), כמו שכתוב שם.

וזה בחינת צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול - זה בחינת (ישעיה ח, טז): "חתום תורה בלמדי", הינו שהצדיק הגדול האמתי, שהוא בחינת כהן גדול - שבר תאות ממון לגמרי בתכלית על־ידי כח הצדקה, עד שהשמן משחת קדש שלו, שהוא הדעת שלו - חתום בחותם שאין בו שום מגע זר, כי הוא נקי וזך לגמרי מכל מיני פניות הבאים על־ידי תאות ממון, ועל־ידי זה הוא יכול להמשיך תורה בקדשה נפלאה, שהוא בחינת "חתום תורה בלמדי", שהתורה תהיה נחתמת ונקבעת בלבם לעולם, עד שתחזירם למוטב, בבחינת (שיר־השירים ח, ו): "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" וכו' שהוא בחינת תפלין מחין, כי הצדיק הנ"ל ממשיך תורתו בבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין מחין, כמובן בהתורה הזאת, עין שם.

וזהו ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים - הינו כי כפי סדר הבריאה, שכל קיומה על־ידי התורה שהצדיקים ממשיכין בכל עת - צריכין להמשיך התורה בכל יום מחדש, כי בכל יום נמשכין מחין חדשים, כידוע (עץ־חיים, שער כה, דרוש ג). ועל־כן בהשמן - שהוא הדעת הקדוש של הצדיק האמת, שהוא בחינת כהן גדול - לא היה ראוי להדליק כי אם יום אחד, כי ביום האחר צריכין מחין חדשים וחדושי תורה חדשים, אך כל זה היה אם היה הדור בתקונו, וכמו שיהיה לעתיד כשיבוא משיח צדקנו, שאז יהיו נפתחין מעינות החכמה ויגלו לנו הצדיקים חדושי תורה בכל יום, אבל עכשו בעמק הגלות - קשה לגלות חדושי תורה אמתיים אפלו פעם אחת בשנה, רק שהשם־יתברך בעצם רחמיו נתן כח להצדיק האמת, שהוא נקי וזך מכל - שימשיך תורה בדרך נס נפלא, עד שהשמן והתורה שאינו ראוי להדליק ולהאיר כי אם ביומו כנ"ל, אבל מעצם קדשת הצדיק הוא ממשיך התורה ממקום גבה ועליון כזה, מבחינת התורה שתתגלה לעתיד שהיא אוריתא דעתיקא סתימאה, עד שדולק ומאיר השמן והתורה שלו בחינת שמונה ימים, דהינו שמאירה התורה שלו כל ימי עולם עד יום השמיני, שהוא בחינת בינה עלמא דאתי (זהר וארא כח.), שאז יתגלה האמת בעולם 'ועולתה תקפץ פיה' וכו'. כי כל ימי עולם הזה הם בבחינת שבעת ימי הבנין, בחינת שבע מדות, אבל יום השמיני הוא בחינת בינה עלמא דאתי - למעלה מהבנין, ששם מתבטלת הסטרא אחרא לגמרי, בחינת (זכריה יג, ב): "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", בחינת (ויקרא יב, ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", שאז בבחינת יום השמיני יהיה נמול נחתך ונתבטל הערלה החופה על הקדשה, בבחינת "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", הינו שהצדיק הגדול ממשיך התורה בקדשה כזאת עד שתהיה מאירה כל ימי עולם עד לעתיד לבוא.

ועל זה קבעו לנו שמונת ימי חנכה - שכל אדם בביתו ידליק נר חנכה, שהיא בחינת נרות המנורה (עין רמב"ן במדבר ח, ב), כי על־ידי תקף הנס המשיכו הצדיקים הגדולים תקון נפלא כזה והארה נפלאה כזאת על־ידי תורתם הקדושה שנאמרה על־ידי עליות נפשות וכו' כנ"ל, עד שכל אדם בביתו יש לו כח להדליק נר חנכה שהוא בחינת אור התורה, כי כל אדם יכול להאיר על עצמו אור תורתם - שתאיר לו כמו אור ונר לצאת מחשכת אפלה שלו.

וזה בחינת נר חנכה - לשון חנוך, שכל מי שרוצה לחנך עצמו בעבודת השם־יתברך - יכול להמשיך "שמן משחת קדש" ולהדליק נר מאור תורתם שגלו והמשיכו ממקום שהמשיכו, עד שכל אדם יכול למצא את עצמו בתורתם ושתאיר לו לנצח לצאת מאפלה לאור גדול.

וזהו בחינת מה שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים, כי ממשיכין האור העליון שהוא כלל כל היחודים שעולה נ"ר, ממשיכין עתה אותו גם למטה מעשרה טפחים, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, חנכה, פרק ד). וזה בחינת 'פוק חזי גבורתא דמרך' המבאר שם בסוף התורה הנ"ל, דהינו שמגדל גבורת כח הצדיק - יש לו כח להעלות גם הנפשות הנמוכים מאד מאד בבחינת עבור, אפלו מי שלא יצא עדין מחל אל הקדש אפלו כמלא החוט וכו', עין שם. וזהו בחינת למטה מעשרה טפחים - ששם תכלית העשיה וקשה להאיר אור התורה לשם, אך על־ידי תקף הנס של חנכה שהוא נמשך בכל דור ודור בכל שנה ושנה, שהוא בחינת התגלות התורה של לעתיד - שהמשיכו הצדיקים הגדולים בני עליה האמתיים, על־ידי זה יש כח שיאיר האור גם למטה מעשרה טפחים, דהינו אפלו באותן שהם בתכלית העשיה שעדין לא יצאו מחל אל הקדש אפלו כמלא החוט, גם להם מאיר אור התורה הזאת, כי גם נפשותם העלו בבחינת עבור על־ידי עצם כחם, בבחינת 'פוק חזי גבורתא דמרך', וכנ"ל: