# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/625/63/9/

וזה בחינת מצות השבת אבדה. כי השבת אבדה זה בחינת שבירת תאות ממון, כי לוקח החפץ שמצא ששוה ממון ויכול לקחו לעצמו והוא לוקחו ומחזירו לבעליו, נמצא שהוא בחינת שבירת תאות ממון בחינת צדקה, כי השבת האבדה לבעליה הוא גמילות חסדים שהוא בחינת צדקה, כי 'גדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה' (סכה מט:). נמצא, שמצות השבת אבדה הוא בחינת שבירת תאות ממון על־ידי צדקה וחסד, ועל־ידי זה נמשך השגחה שלמה, כנ"ל.

וזה שכתוב מצות השבת אבדה בלשון ראיה, כמו שכתוב (דברים כב): לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם וכו' וכן תעשה לחמרו וכו' לא תוכל להתעלם - 'לא תוכל להתעלם' דיקא, שאסור להעלים עין מן האבדה, שלא יפגם, חס ושלום, בעינים העליונים, בבחינת השגחתו השלמה, כי כשמשים עין על האבדה ומשגיח עליה - להגביה אותה ולהחזירה לבעליה, כמו כן ממשיך מלמעלה השגחה שלמה, כי זה עקר בחינת השבת אבדה שהוא בחינת שבירת תאות ממון על־ידי צדקה וחסד, שעל־ידי זה נמשך השגחה שלמה, כנ"ל.

כי עקר האבדה נמשך מפגם ההשגחה על־ידי שלא השגיח היטב על ממונו ולא שמרו כראוי, ועקר הפגם הוא על־ידי הסח הדעת שהוא בחינת פגם ההשגחה שלמה, דהינו שאין מסתכל על הדבר היטב עד שיהיה נחזר ונצטיר בעיניו, רק הוא מתחיל להסתכל בו, וקדם שמגיע הראות להדבר הסיח דעתו ונתפזר הראות אל הצד לדברים אחרים ועל־ידי־זה נגנב או נאבד ממנו, כי בודאי לא אבד ממונו לדעת, כי זהו שוטה ומשגע גמור המאבד מה שנותנים לו (חגיגה ד.), רק רב האבדות הם על־ידי הסח הדעת, דהינו שאינו משמרו כראוי, דהינו שאין מגיע הראות להחפץ שצריך לשמרו, רק מקדם שמגיע הראות והמחשבה להדבר שצריך לשמרו מתפזר מן הצד כנ"ל, שזהו בחינת פגם ההשגחה שלמה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב ענין השגחה השלמה. ועל־כן זה שמוצא האבדה ומשים עין עליה ואינו מתעלם ממנה ומחזירה לבעליה הוא חוזר ומשלים ומתקן פגם ההשגחה שלמה ועל־כן הוא חוזר וממשיך השגחה שלמה, וכנ"ל: