# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/61/

כל מה שאדם מזיק - חיב לשלם בין בשוגג בין במזיד וכו' (חשן משפט, סימן תכא, סעיף ג)

על־פי מה שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן סח), שכעס מזיק לעשירות, כי כשיורד עשירות לאדם - אזי היצר מתגבר לעשות כעס מזאת ההשפעה של העשירות, עין שם.

נמצא, שפגם הכעס הוא פגם העשירות כנ"ל. ועל־כן כל מה שאדם מזיק - צריך לשלם, כי כל ההזקות - הם בחינת כעס, כי על־ידי כעס באין כל ההזקות שהאדם מזיק ושובר בחמתו. ועל־כן צריך לשלם, כי על־ידי הכעס פגם בעשירות, והחליף השפע של עשירות לכעס וחמה והזיק מה שהזיק, על־כן צריך לשלם ההזק בממונו, וזהו ענשו, כי בזה פגם שהחליף עשירות לכעס, על־כן נענש שמכרח לשלם ולחסר ממונו בשביל הכעס וההזק, כי על־ידי הכעס הוא מחסר העשירות, כנ"ל.

ועל־כן אפלו שוגג צריך לשלם, מאחר שנעשה הזק ופגם בכעס, על־כן צריך לשלם שזה ענש ותקון הכעס כנ"ל, כי בודאי אי אפשר שיהיה נעשה הזק כי אם על־ידי כעס, שעל־ידי־זה באין כל ההזקות כנ"ל. ואף־על־פי שהוא שוגג, אדרבא, על זה בעצמו צריך תקון וכפרה, והתקון על־ידי תשלומי ממון, שהוא בחינת תקון הכעס כנ"ל. כי פגם השוגג הוא בחינת פגם הכעס, כי האדם יש לו דעת ואין ראוי לו שיעשה דבר בטעות ושוגג בלי דעה מישבת, וכשבא האדם לידי שוגג וטעות, בודאי נכשל בכעס, שעל־ידי־זה בא לידי טעות ושוגג, כי כיון שבא לכלל כעס - בא לכלל טעות, כמאמר רבותינו ז"ל (ספרי במדבר קנז). נמצא, שכל השגגות באין על־ידי כעס כנ"ל, כי על־ידי כעס נסתלקין המחין ובא לידי טעות כמובא, וכנ"ל. ועל־כן גם שוגג צריך כפרה, כי צריך כפרה על פגם הכעס שעל־ידי־זה בא לידי שוגג.

ועל־כן כפרת השוגג תלוי בממון, דהינו קרבן שהוא נקנה בממון, כי צריך לחסר ממונו ולקנות קרבן לתקן פגם השוגג שהוא פגם הכעס כנ"ל שהוא פגם העשירות כנ"ל, ועל־כן תקונו בממון כנ"ל.

כי קרבן הוא בחינת תקון הכעס, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן נז) שתענית הוא תקון הכעס, עין שם. ותענית הוא בחינת קרבן, כמובא (זהר שמות כ:), כי על־ידי הכעס נסתלק צלם אלקים ונדמה לבהמה, ועל־כן צריך לתענית וקרבן שהוא הכנעת כח הבהמיות, ולעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם, שזה בחינת קרבן כמובא (טעמי המצוות ויקרא). ועל־כן השוגג שהוא בחינת פגם הכעס שמביא לידי טעות כנ"ל, על־כן מביא בממונו קרבן שהוא תקון הכעס ותקון הממון, כנ"ל:

ועל־כן לענין תשלומי נזיקין, שכל עקר התקון של התשלומין הוא בחינת תקון הכעס כנ"ל, על־כן אין בו חלוק בין שוגג ומזיד, כי גם שוגג - צריך תקון התשלומין שהוא תקון הכעס כנ"ל, כי פגם השוגג הוא פגם הכעס כנ"ל, בפרט שוגג כזה שבא על־ידי השוגג לידי הזק, שזה בודאי פגם הכעס, כי כל ההזקות באין על־ידי כעס כנ"ל. וכמו שכתב רבנו ז"ל בספר אל"ף־בי"ת (ספר המדות, אות דעת, סימן כה): 'כשאדם עושה הזק ידוע להוי ליה שפגם בדעת', עין שם. כי ההזק הוא בחינת כעס שהוא פגם הדעת כנ"ל. ועל־כן צריך תשלומין שהוא בחינת ענש ותקון על פגם הכעס שהוא פגם העשירות, כנ"ל: