# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/10/

וזה בחינת מה שתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם (חשן משפט, סימן שפט, סעיף ט). כי האדם יש לו דעת, ותכף כשמזיק - זה בחינת פגם הדעת, שמשם בא ההזק שנמשך מבחינת "חית קנה", כנ"ל. אבל הבהמה אין לה דעת, והוא מבחינת נגה שחציו טוב וכו'. ודרך הבהמה להזיק שלא בכונה, כגון ברגל בדרך הליכתה או בשן להנאתה וכיוצא בזה. כי מחמת שאין לה דעת, על־ידי־זה היא מזקת, כי כל ההזקות מהעדר הדעת, כנ"ל. אבל שיהיה להבהמה כונה להזיק, להזיק בכונה שלא להנאתה, כגון בקרן וכיוצא. זהו שנוי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא טו:).

ועל־כן אין נעשה מועד כי אם בשלשה פעמים (בבא קמא כג:), וקדם לזה נקרא תם ומשלם רק חצי נזק, כי מהיכן נמשך שיהיה להבהמה כונה להזיק? אך זהו מבחינת פגם הדעת של האדם שנפגם על־ידי פגם הלב הנ"ל שנפגם בחינת החשמל הנ"ל, וכשאין נמשך החשמל, אזי הם יונקים מהקדשה מבחינת הדעת, כי אין יכולין לברר נגה שמשם אחיזת הבהמה להכלל בקדשה, ואדרבא, הם יונקים מהדעת, חס ושלום, שנכלל הבהמה בבחינת שלש קלפות הטמאות הנ"ל. ואזי כשהם יונקים מהדעת - אז נמשך הדעת לבחינת הבהמה, ונהפך יניקת הדעת להזיק בכונה כי הם מזיקי עלמא.

נמצא, שעקר מה שמזיק הבהמה בכונה הוא מפגם הדעת של האדם, על־ידי שנסתלק בחינת החשמל, שעל־ידי־זה נמשך הדעת להם, חס ושלום, לבחינת בהמיות, ושם נהפך הדעת, חס ושלום, ונמשך מזה הזק בכונה - הפך הדעת דקדשה ששומר מהזק. ועל־כן אין נעשה מועד כי אם בשלשה פעמים, דהינו בפעם השלישי נעשה מועד ומשלם נזק שלם, כנגד בחינת שלש קלפות הנ"ל, שיונקים, חס ושלום מהדעת. על־ידי פגם הלב הנ"ל, שעל־ידי־זה נעשית הבהמה מועדת בכונה, כנ"ל.

אבל קדם לזה עדין הוא תם ומשלם חצי נזק, כי עדין אין נכללת בהם רק הוא בבחינת נגה שמערב טוב ורע - חציו טוב וחציו רע. ועל־כן אינו חיב רק החצי נזק, כי עקר השמירה של הנזקין הוא על־ידי הדעת על־ידי החשמל הנ"ל וכו', שהוא בחינת שלשה אבות כנ"ל, שהם מכניעין ומבטלין השלש קלפות הנ"ל, ונכלל נגה בקדשה, ואז אפלו הבהמה נשמרת מהזק לגמרי.

וזהו בחינת קרבנות כנ"ל, וזהו בחינת הקרבת קרבן התמיד הנאמר במאמר הנ"ל, שיהיה נכלל בהמה באדם שיהיה נכלל בחינת נגה וכו' בקדשה כנ"ל. ואז עולין כל הניצוצות הקדשה בסוד אחד־עשר סממני הקטרת, כנ"ל. ואז נכנע ונתבטל בחינת שור המועד שהוא בחינת ' תולע ' בגימטריא ' שור ' (לקוטי תורה, תרומה), שנכנע על־ידי הקרבת קרבן התמיד, כמובא ב'פרי עץ חיים' (עולם העשיה פרק ג). וזהו בחינת עולת תמיד, כמו שמבאר שם. וזהו (במדבר כח, ב): להקריב לי במועדו - הנאמר בתמיד, על־ידי שמקריבין התמיד במועדו, ונכנע בחינת שור המועד, כנ"ל.

וכל זה על־ידי בחינת יעקב כנ"ל, בחינת (ישעיה מא, יד): "אל תיראי תולעת יעקב", כמו שמבאר בפרי עץ חיים (שם). כי על־ידי יעקב נכנע בחינת תולע הנ"ל, בחינת שור המועד, כי עקר בטול ההזקות על־ידי החשמל הנ"ל הנמשך מבחינת יעקב, שהוא בחינת אמת, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאיתא בתקונים בסופו (תקוני זהר קמז.): ב ראשית ב רא א לקים, ראשי תבות בבא - דאנון תלתא בבא וכו', "על שור על שה" וכו' (שמות כב, ח), דהינו כל דיני ממונות שבתלתא בבות וכו', עין שם. כי דיני נזקין שבתלתא בבי - הם מרמזין בתחלת התורה בתחלת בריאת שמים וארץ, כי הם בחינת שמירת המח כנ"ל, שעל־ידי־זה ברא העולם בחינת כלם בחכמה עשית. וזהו: ב ראשי ת ב ר א א לקי ם ראשי תבות בבא כנ"ל. וסופי תבות אמת, כי עקר שמירת נזקין בחינת דיני ממונות שבתלתא בבא - הם על־ידי אמת בחינת יעקב, שעל־ידי־זה נמשך בחינת החשמל, שעל־ידי־זה נשמר המח ועל־ידי־זה נתבטל כל מיני הזק, בבחינת (ישעיה יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה", כנ"ל. ועל־כן הם תלתא בבא כנגד בחינת שלשה אבות הנ"ל, שעל ידם עקר השמירה מנזיקין כנ"ל. והעקר על־ידי יעקב שכלול משלשתן, שהוא בחינת אמת כנ"ל: