# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/4/

ואפלו בראיה אסור להזיק, כי צריך לשמר את האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים וכו'. וזה נעשה על־ידי החשמל שנמשך על־ידי שמקים (תהלים טו, ב): "ודבר אמת בלבבו" - שעל־ידי־זה אמא מסככא על בנהא, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. ועקר הזק ראיה בא על־ידי פגם האמת שבלב, כי עקר הזק ראיה הוא על־ידי החמדה שבלב, שהעין רואה והלב חומד (רש"י במדבר טו, לט), ועל־ידי שעינו צרה בשל חברו, כי יש קנאה וחמדה בלבו, על־ידי־זה נמשך הזק ראיה, כי על־ידי־זה יכול להזיקו בראיתו. וזה עקר הזק ראיה, כי בודאי מי שעינו טובה בשלמות - לא יזיק בראיתו, ואדרבא, נמשך ברכה בכל מה שמסתכל, כמובא (זהר בלק ריא:), בבחינת (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך" וכו'. נמצא, שעקר הזק ראיה על־ידי פגם הלב, הינו על־ידי החמדה שבלב.

וזה בחינת פגם האמת, כי פגם תאות ממון הוא פגם האמת, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, במאמר 'צוית צדק' וכו' (סימן כג), כמובא לעיל. כי כשפוגם בתאות ממון וחומד את של חברו, חס ושלום - הוא משנה האמת, כי משנה סדרי בראשית, כי כפי סדר מעשה בראשית שברא השם־יתברך וסדר הכל על מקומו - מגיע על־פי זה הסדר האמתי, שיהיה לזה ממון כך וכך ולזה כך וכך וכו'. כי הכל על־פי סדר מעשה בראשית, כמו שאמרו (תענית כה.): 'איבעית דאחרוב עלמא ואפשר דאיברית בשעתא דמזונא' (האם אתה רוצה שאחריב את העולם ואברא אותו מחדש ואולי תברא במזל של פרנסה). כי כפי סדר בריאת העולם היה מגיע שלא יהיה לו מזון לאותו התנא, נמצא, כשאחד רוצה וחומד של חברו - זה בחינת שקר שרוצה לשנות האמת, דהינו הסדר האמתי של מעשה בראשית, כי כל מעשה בראשית נברא על־ידי אמת, בבחינת "בראשי ת בר א אלקי ם " סופי תבות אמת (בראשית רבה א, ז).

ועל־כן החומד הוא בחינת פגם האמת, שהוא פגם תאות ממון כנ"ל, ועקר החמדה בלב. נמצא, שהחמדה הוא פגם האמת שבלב. ועל־ידי־זה בא ההזק ראיה, כי 'שורינא דעינא בלבא תליא' (כח ראית העין תלוי בלב), כמובא בסימן נד. גם עקר הזק ראיה הוא דבר המסור ללב, כי אין אדם מכיר בזה, כי יכול להסתכל בשל חברו וחברו לא ידע בזה כלל. ואפלו כשחברו יראה שמסתכל בשלו - יכול להשמיט עצמו ולומר שאינו מתכון כלל להסתכל בשלו, רק הוא מסתכל בשביל איזה דבר אחר וכיוצא בזה, מה שיכול למצא לעצמו אמתלאות על הסתכלותו. ועל־כן מהזק ראיה אין אדם יכול לשמר עצמו, אם לא כשחברו בעצמו שומר את עצמו באמת, שלא יתן עין בשל חברו ולא יביט בו כדי שלא יזיקנו בראיתו.

נמצא, שהזק ראיה הוא דבר המסור ללב, הינו שצריך שיהיה לו אמת בלבבו שלא יחמד את של חברו, כי עקר ההזק על־ידי החמדה כנ"ל, כי על־ידי החמדה לבד יכול להזיק את חברו, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סט), וזה עקר הזק ראיה, כי 'שורינא דעינא בלבא תליא', כי העין רואה והלב חומד, כנ"ל.

ועקר כל ההזקות הם על־ידי פגם הדעת כנ"ל, הינו כי כשיש לו חמדה בלבו לממון חברו ונפגם האמת שבלב, אזי נפגם, חס ושלום, החשמ"ל הנ"ל הנמשך מאמת שבלב, וכשנפגם ונסתלק החשמ"ל, חס ושלום, אזי נסתלק השמירה של האדם, כי נסתלק השמירה של האמונה ונפגם האמונה, חס ושלום, כי עקר שמירת האמונה הוא על־ידי החשמ"ל הנמשך מהלב, כנ"ל. וכשנפגם האמונה, חס ושלום - נפגם המח, כי עקר קיום וחזוק המח הוא על־ידי אמונה, כנ"ל.

ואזי כשהמח נפגם אזי יכול להזיק בראיתו, כי העין הוא שליח השכל, כמובא במקום אחר (סימן סה). וכמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם" על שם החכמה נאמר (ברש"י שם), ועל־כן יכול להזיק בראיתו על־ידי פגם השכל שמשם באים כל ההזקות כנ"ל, כי אז כשנפגם השכל, על־ידי פגם האמונה שנפגם על־ידי פגם החשמ"ל, על־ידי פגם הלב אז עננין מכסין על עינין שהם רומי רבתא ורומי זעירתא (העננים, שהם רומי הגדולה ורומי הקטנה מכסים על העינים), כמובא (רעיא מהימנא פנחס רנב.), שהם בחינת כרך גדול של רומי שנבנה על זה השכל הפגום, שמהם באים כל ההזקות, כנ"ל. וזה בחינת הזק ראיה על־ידי עננין דמכסין על עינין, על־ידי פגם המח על־ידי פגם החשמ"ל הנמשך מהלב שהוא עקר השמירה, כנ"ל: