# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/5/

ומי שזוכה לבחינת (תהלים טו, ב): "ודבר אמת בלבבו" - שאין לו שום תאוה וחמדה לשל חברו, כי יש לו אמת בלבבו ועושה משא ומתן באמונה שלמה, אזי בודאי לא יבוא לידי שום הזק, כי זוכה שימשיך בחינת חשמ"ל לשמר את האמונה, ועל־ידי האמונה נשמר האדם, שהוא המח, בחינת הדעת שלא יהיה נפגם, ואז לא יבוא לידי הזק כלל, כנ"ל.

ועל־כן האדם חיב אפלו בשוגג, כי שוגג הוא בחינת שנה - הסתלקות הדעת, ואז נשאר האדם רק בבחינת אמונה לבד. ומי שזוכה לאמונה שלמה על־ידי בחינת אמת שבלב על־ידי החשמ"ל הנ"ל, שעל־ידי־זה נשמר האמונה - אזי נשמר מחו גם בבחינת הסתלקות על־ידי האמונה כנ"ל, ואזי בודאי יהיה נשמר מהזק כנ"ל. אבל כשפוגם ומזיק, חס ושלום, אפלו בשוגג, זה מורה שנסתלק השמירה, חס ושלום, דהינו בחינת החשמ"ל הנ"ל, שעל־ידי־זה נפגם האמונה ועל־ידי־זה בא לידי הזק בשעת הסתלקות המחין, דהינו בשוגג, כי עקר קיום ושמירת המחין בשעת בחינת הסתלקות הוא על־ידי אמונה כנ"ל, ועקר קיום האמונה על־ידי החשמ"ל, כנ"ל.

וזה בחינת מה שהשוגג מביא קרבן על חטאו. וזה בחינת מה שהאדם צריך לשמר אפלו ממונו, דהינו בהמותיו שלא יזיקו, כי בחינת אמונה הנ"ל שנשמר על־ידי החשמ"ל כנ"ל, על־ידי שעושה משא ומתן באמונה שלמה וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא קיום וחזוק המחין, זה בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת, כי כל ניצוצי הקדשה עולין וכו', (כמבאר שם, במאמר הנ"ל, עין שם).

וכל זה נעשה על־ידי בחינת החשמל הנ"ל, כי האדם צריך להכניע רוח הבהמיות שהוא העדר הדעת, שמשם באין כל המדות המגנות כנ"ל, וכל החטאים חס ושלום, כמובא (זהר חדש פג.). ורוח הבהמיות הוא מבחינת (יחזקאל א, ד): "נגה לו סביב", כידוע, שהוא סביב החשמ"ל, כמו שכתוב (שם): "ומתוכה כעין החשמ"ל ונגה לו סביב". 'ונגה' הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שחציו טוב וחציו רע, כידוע (שם). ועקר עבודת האדם להכניע ולבטל הרע שבנגה, שיהיה עולה הטוב ויהיה נכלל בקדשה, שיהפך בחינת רוח הבהמיות לבחינת אדם בבחינת (תהלים לו, ז): "אדם ובהמה תושיע ה'", בבחינת (יחזקאל לד, לא): "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" - 'אתם קרויים אדם', [כמו שאמרו רבותינו ז"ל כריתות ו.]. הינו שמעלין מבהמה לאדם.

וזהו "צאן מרעיתי אדם אתם", כי זה עקר האדם - כשמברר ומעלה מבהמה לאדם על־ידי שמברר הטוב מהרע - שיהיה נכלל נגה בקדשה. וכל זה נעשה על־ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל שהוא בחינת אש בחינת 'חיות אש' וכו' (חגיגה יג.). כי כשבחינת נגה רוצה לעלות אל הקדשה, אזי רוצים גם השלש קלפות הטמאות וכו', לעלות עמם והאש היוצא מהחשמ"ל שורף אותם, ואזי הם נופלים למטה רק נגה נכלל בקדשה, כידוע (זהר ויקהל רג:), כי זהו בחינת שלהובא דאשא היורד בערב שבת וכו', כמובא במקום אחר (סימן יט).

אבל מי שפוגם חס ושלום, באמת שבלב, ואינו ממשיך בחינת החשמ"ל הנ"ל לשמר את האמונה כנ"ל, ואזי חס ושלום, אין האמונה נשמרת, אזי הם יונקים חס ושלום, מהאמונה, מאחר שאין אש מחשמל לשרפם, ואזי אין יכול נגה לכלל בקדשה, כי אדרבא, הם מתגברים, חס ושלום, ויונקים מהקדשה, כנ"ל.

ועל־כן כשהאדם חוטא בשוגג, וזה מחמת שלא זכה לבחינת חשמל הנ"ל לשמר את האמונה כנ"ל, כי אם היה נשמר האמונה על־ידי החשמל - היה נשמר מחטא אפלו בשעת הסתלקות הדעת אפלו בשוגג, שהוא בחינת שנה, כי אז באה הנשמה והמח בתוך אמונה, כנ"ל. ומאחר שפגם בבחינת החשמל הנ"ל, אזי מתגבר, חס ושלום, רוח הבהמיות הבאה מבחינת נגה שסביב החשמל, כי לא נכלל בקדשה, כנ"ל.

ועל־כן צריך להביא קרבן בהמה כדי להכניע רוח הבהמיות, כי אש שעל המזבח הוא בחינת אש שלמעלה אש מחשמל, כי הבית־המקדש הוא בחינת הלב של העולם, בבחינת (ישעיה מ, ב): "דברו על לב ירושלים", בבחינת (מלכים־א ט, ג): "והיו עיני ולבי שם". שמשם יוצא האש מחשמל, בבחינת "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש" (תהלים לט, ד). וזה האש מחשמל שהוא האש שעל המזבח - שורף את הקרבן ומכניע רוח הבהמיות ונכלל בהמה באדם, שזהו עקר הקרבן, כידוע, בבחינת (ויקרא א, ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" וכו', שעקר הקרבן - שיעלה בחינת בהמה לאדם, כי על־ידי האש הנ"ל נופלין למטה השלש קלפות הנ"ל, ואזי נכלל נגה בקדשה, כנ"ל.

וזה בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת, כי על־ידי הקרבן על־ידי האש ששורף את הבהמיות, נופל הרע למטה, אזי יכולין לברר כל הניצוצות הקדושים בסוד אחד־עשר סממני הקטרת כנ"ל, שזהו בחינת שנגה נכלל בקדשה, ושעל־ידי־זה עולין כל הניצוצות אל הקדשה, כנודע: