# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/6/

ועל־כן האדם חיב בהזק אפלו בשוגג כנ"ל. כי צריך להשמר אפלו בשוגג, ואפלו בשעת הסתלקות הדעת בחינת שנה, על־ידי בחינת החשמל ששומר את האמונה, ששם באין המחין בשעת בחינת שנה, כנ"ל. ועל־כן האדם חיב אפלו על נזקי בהמתו (חשן־משפט, סימן שמט, סעיף א), כי האדם צריך להעלות אפלו בחינת בהמה לאדם על־ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל, ואז אפלו הבהמה שלו לא תבוא לידי הזק על־ידי שלמות הדעת שנשלם על־ידי בחינת החשמל, כנ"ל. כי עקר ההזק על־ידי פגם הדעת, כנ"ל, וכמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה", שעל־ידי רבוי הדעת - גם הבהמות וחיות אינם מזיקים כלל, כי אין שלמות להדעת כל זמן שאינו זוכה להמשיך בחינת החשמל הנ"ל, שהוא שומר את האמונה שהיא עקר קיום הדעת, כנ"ל.

וכשזוכה לבחינת חשמל הנ"ל, אזי נכלל נגה בקדשה, ואזי מעלה כל הניצוצות אל הקדשה ועולה בהמה לאדם, לבחינת דעת, ואזי אין שום הזק אפלו בבהמות וחיות, כנ"ל, כי הניצוצות הקדושים שנפלו - באין משבירת כלים, ומשם באין כל ההזקות שהם בחינת שבירה. אבל כשמעלין כל הניצוצות - נתבטל בחינת השבירה בחינת הזק, כי הכל עולה אל הדעת, בבחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן', שהוא חכמה כנ"ל, ועל־ידי הדעת נתבטלין כל ההזקות, כנ"ל: