# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/7/

וזה בחינת תשלומי נזק, כמו שכתוב (שמות כא, לד): "כסף ישיב לבעליו" - 'כסף' דיקא, בחינת (תקוני־זהר, תקון ע, קכט.): 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (מצד ימין - המח לבן ככסף), בחינת שלמות הדעת הפך סוספיתא דדהבא, שבא על־ידי פגם הדעת כנ"ל. כי עקר שלמות הדעת תלוי במשא ומתן באמונה, כמבאר במאמר הנ"ל, כי עקר ברור הניצוצות על־ידי משא ומתן, כמובא בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים נד, רפ). כי בהממון הם כל הניצוצות, כמובא במקום אחר (סימן נו). וכשעושה משא ומתן באמונה - הוא בחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת שעולין כל הניצוצות אל הקדשה, כנ"ל. ואז נתחדש מחו בבחינת 'הרוצה שיחכים יעסק בדיני ממונות', כנ"ל. וכשעושה משא ומתן באמונה הוא עוסק בדיני ממונות, כנ"ל.

וכל דיני ממונות כלולים בדיני נזיקין, ועל־כן קרא התנא הסדר משניות שמדבר מדיני ממונות בשם 'נזיקין'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא ל.): 'האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקים מלי דנזיקין' (הרוצה להיות חסיד, יזהר לקים את דיני נזיקין, ממונות). כי אי אפשר לעשות משא ומתן באמונה כי אם כששמח בחלקו, ומסתפק בשלו ואינו חומד את של חברו, אדרבא, מותר משלו לחברו שמקים "ודבר אמת בלבבו" כרב ספרא שעשה לפנים משורת הדין. וכשאינו חומד את של חברו, ואזי אינו נפגם לבו, ואין נפגם בחינת החשמל הנ"ל - אז יכול לקים מלי דנזיקין, כי אז יכול לשמר מלהזיק לחברו, כנ"ל. אבל כל זמן שיש לו חמדה לממון חברו אזי בודאי לא ישמר מהזק, כי בראיה בעלמא יכול להזיקו, ואפלו על־ידי החמדה לבד - יכול להזיקו, כמבאר בדברי רבנו במקום אחר (סימן סט), וכנ"ל.

נמצא, שכל דיני נזיקין, דהינו לשמר מהזק - הוא תלוי בשמירת הלב, דהינו שלא יחמד את של חברו, כנ"ל. ובזה תלוי כל המשא־ומתן באמונה שהוא בחינת דיני ממונות כנ"ל. ועל־כן כל דיני ממונות קרא התנא בשם 'נזיקין', להורות, שאי אפשר לקים כל דיני ממונות כי אם מי ששומר את עצמו מלהזיק לחברו. והעקר על־ידי שאין לו חמדה בלב לשל חברו, כי בלא זה אי אפשר להשמר מהזק, ואי אפשר לקים דיני ממונות, דהינו לעשות משא ומתן באמונה, כנ"ל. כי הכל תלוי בבחינת החשמל, שנמשך מהלב, ועל־כן העקר לשמר הלב שלא יחמד של חברו - שלא יהיה נפגם, חס ושלום, בחינת החשמל הנ"ל הנעשה מבחינת "ודבר אמת בלבבו", כנ"ל.

ומי שפוגם בזה, ומזיק את חברו חס ושלום - צריך לשלם לו במיטב, 'במיטב' דיקא, כי צריך לחזר לברר הטוב שנתערב וכו', על־ידי פגם הדעת, שמשם בא ההזק, שעל־ידי־זה נעשה סוספיתא דדהבא, ונתערב טוב ורע, חס ושלום. ועל־ידי הממון שמשלם - חוזר ומברר הטוב מהרע, ומעלהו לשרשו ומחזירו להבעלים, בבחינת (שמות כא, לד): "כסף ישיב לבעליו", בבחינת 'זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' שהוא חכמה, שהוא בחינת בעלים. כי חכמה הוא הבעלים של כל הדברים שבעולם, כי "כלם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד). ועל־כן קראה התורה התשלומין 'כסף', בחינת 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא', דהינו שחוזר ונתתקן המח, בבחינת 'חורא ככספא' הפך 'סוספיתא דדהבא'. וזהו בחינת שצריך המזיק לשלם במיטב דיקא, כי צריך לברר הטוב וכו', כנ"ל: