# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/62/9/

ועל־כן מאן דבעי למהוי חסידא - בחינת מח זך ככסף, בחינת אברהם איש החסד, לקים מלי דנזיקין כנ"ל. כי כשנשמר מהזק, וזה אי אפשר כי אם על־ידי בחינת החשמ"ל הנ"ל, שעל־ידי־זה נשמר האמונה ועל־ידי־זה קיום המחין, כי בלא זה אי אפשר לקים מלי דנזיקין כנ"ל. ועל־כן כשמקים מלי דנזיקין בודאי הוא חסיד, דהינו שמחו בשלמות, שהוא בחינת אברהם איש החסד, כנ"ל.

וזהו ואמרי לה מלי דאבות, הינו הך. כי בודאי אי אפשר לשמר המח כדי שלא יבוא לידי הזק, כי אם כשיזכה להיות נכלל בשלשה אבות על־ידי שלשה בחינות הנ"ל, כי בלא זה אי אפשר לשמר את המח, כנ"ל.

וזהו ואמרי לה מלי דברכות, כי עקר שמירה מלהזיק הוא תלוי רק בבחינת החשמל הנמשך מהלב כנ"ל, דהינו שלא יהיה לו חמדה בלבו, שעל־ידי־זה הוא טוב עין, בחינת (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך", הפך רע עין שבא על־ידי נפש רחבה, על־ידי חמדת הלב כנ"ל שעינו רעה בשל חברו, שאז יכול להזיק, חס ושלום, בראיתו, שזהו בחינת קללה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר ויחי רכ"ו): 'בכל מה דאסתכל אתלטיא' (כל מקום שהסתכל התקלל). וצריך האדם שלא יהיה לו חמדה בלבו ויהיה לו לב טוב, כדי שיהיה בבחינת "טוב עין הוא יברך", ואז דיקא יכול להשמר מלהזיק, כי בזה תלוי הכל כנ"ל. וזה בחינת מלי דברכות - הפך רע עין, בחינת הזק ראיה. רק יהיה בבחינת ברכה, בחינת "טוב עין הוא יברך", כנ"ל: