# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/63/4/

ועל־כן היה הסתלקותו בימי הספירה בל"ג בעמר, שאז מתחיל להתנוצץ ההארה של שבועות שהוא קבלת התורה (עין פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק ז), כי כל ימי הספירה הם בבחינת שנה דקדשה, שהוא טובה גדולה להמחין, שעל־ידי־זה בא המח בתוך האמונה ונתחדש שם, ומקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים, שהם שבעים פנים של תורה וכו' כנ"ל.

וזהו בחינת יציאת מצרים בפסח, ואחר־כך ימי הספירה, ואחר־כך שבועות שהוא קבלת התורה, כי הכל בשביל תקון הדעת והמחין, כמובא בכונות, שכל הכונות של פסח, וספירה ושבועות הוא - לחזר ולהמשיך ולתקן המחין שנפגמו ונתקלקלו על־ידי חטא אדם הראשון, ועל־ידי חטאי כל הדורות שלאחריו שהם דור המבול ודור הפלגה, שכלם פגמו בהדעת על־ידי תאות נאוף ועל־ידי העבודה־זרה שלהם שהוא פגם האמונה, שהוא גם כן פגם הדעת כנ"ל. וכן בכל דור ודור צריכין לתקן אלו התקונים, שהוא תקון הדעת, על־ידי הבחינות המבארים בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת פסח וספירה ושבועות.

כי בפסח הוא יציאת מצרים, ואז נמשכו כל המחין בהתגלות נפלא ובהארה גדולה מאד, כידוע (פרי עץ חיים, חג המצות), שזהו עקר יציאת מצרים, כי במצרים היו המח והדעת בגלות, כידוע, כי אז עדין לא נזדכך המח בשלמות. וכן הוא בכל אדם, שכל זמן שאינו זוכה לקדש את מחו ממחשבות וחכמות חיצוניות וזרות, אזי הוא בחינת גלות מצרים שמתגבר עליו פרעה, על־ידי שלא שמר את מחו מבחינת בת פרעה, שהיא בחינת חכמות חיצוניות, כנ"ל.

ועל־כן לא התחילה גאלת מצרים עד שנולד משה, שהוא היה הגואל, כי הוא היה בחינת הדעת, כידוע. ותכף כשנולד - נתגלה אור הדעת והתחיל להתנוצץ גאלת ישראל, כמו שכתוב (שמות ב, ב): "ותרא אתו כי טוב הוא" - אין טוב אלא דעת דקדשה, דעת התורה הקדושה, כמו שכתוב (משלי יט, ב): "גם בלא דעת נפש לא טוב". וכמו שכתוב (שם ד, ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי" וכו'.

ועל־כן מחמת שאז התחיל הדעת להשתלם, על־כן חזרה תכף בת פרעה אל הקדשה, ובת פרעה דיקא - הצילה את משה מן היאר, זה רמז שהדעת נשלם בשלמות גדול, עד שבת פרעה שהוא חכמות חיצוניות חזרה אל הקדשה ואל הדעת דקדשה, שהוא בחינת משה, שמסרה נפשה בשבילו.

ועל־ידי־זה היה הגאלה, כי עקר הגאלה של מצרים הוא על־ידי שלמות הדעת, כנ"ל, דהינו כשנתבטלין החכמות החיצוניות בחינת בת פרעה, וחוזרין אל הקדשה ומכירין ויודעין כלם כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכו', שזה עקר הדעת כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב (צפניה ג, ט): "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו'. נמצא, שבפסח בשעת יציאת מצרים נשלם הדעת, ונתבטלו החכמות חיצוניות, שהוא בחינת בת פרעה וחזרו אל הקדשה, כנ"ל.

אבל אף־על־פי שבפסח נשלם הדעת מאד, אף־על־פי־כן עדין אין הדעת בשלמות, עד שמחדשין אותו בבחינת עבור על־ידי השנה. וזהו בחינת ספירת העמר, שהוא בחינת שנה הסתלקות הדעת, כי אחר יום ראשון של פסח חוזרין ונסתלקין כל המחין והדעת, כמובא (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק א), והסתלקות הדעת הוא בחינת שנה. וזה בחינת עמר שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהוא העדר הדעת בחינת שנה. וכמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, שמאכל בהמה הוא בחינת שנה, הינו שעכשו אנו מסלקין דעתנו ומכניסין מחנו לתוך האמונה לבד, שהוא בחינת שנה כדי שיתחדש מחנו, כדי שנזכה לקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים, שהוא בחינת קבלת התורה, שהוא שבעים פנים לתורה שזוכין לקבל בשבועות, שזהו בחינת מה שחוזרין ומקבלין השכל חדש שהוא התורה על־ידי ארבעים ותשעה ימי הספירה שהם בחינת שנה, שעל־ידי־זה נתחדש המח וכו', כנ"ל.

ועל־כן ימי הספירה הם ימי דין, כידוע (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק ז), זה בחינת שנה שהוא בחינת לילה, בחינת חשך, בחינת דינים, כידוע, כמבאר בזהר הקדוש (מקץ רג:): שבלילה דינא שריא וכו' (דינים שורים). ועל־כן נוהגין להיות נעורין כל הלילה כלו בשבועות (זהר בראשית ח.) - זהו בחינת התעוררות השנה, כי ספירה הוא בחינת שנה דקדשה, שעל־ידי־זה דיקא נתחדש המח על־ידי האמונה, ואז זוכין לשבועות, שהוא התעוררות השנה, שאז מקבלין שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים, שהוא בחינת קבלת התורה, בחינת שבעים פנים לתורה, כנ"ל. נמצא, ששבועות הוא בחינת התעוררות השנה, ועל־כן נעורין כל הלילה, כנ"ל: