# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/11/

ובשביל זה מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא בימי העמר על שלא נהגו כבוד זה בזה ולא היה ביניהם אהבה (יבמות סב:). כי הם פגמו בהשערות הנ"ל, כי בודאי היו צדיקים, אך הפגם שלהם היה שהלכו בתקף מדת הדין, והסתכל כל אחד בחברו על הרע שלו, ולא הסתכלו על הטוב שבכל אחד, ועל־ידי־זה היה ביניהם שנאה. ומחמת זה מתו בימי העמר דיקא, שאז עקר התקון על־ידי בחינת השערות הנ"ל - שצריכין להסתכל על הטוב שבכל אחד, אפלו כחוט השערה, שעל־ידי־זה יכולין לעשות ממנו כלי להמשיך השגות אלקות על ידו גם כן.

כי באמת להמשיך השגות אלקות צריכין כלים רבים, כידוע. על־כן צריכין לזה קבוץ ישראל קדושים הרבה - שיתקבצו יחד לדרש את ה' ולבקשו. כי בכל אחד מישראל יש בחינת נקדה טובה מה שאין בחברו, כמו שמבאר במקום אחר (סימן לד). וזאת הנקדה טובה שיש בכל אחד היא בחינת צנור וכלי - שהצדיק ממשיך על ידו השגות אלקות. ועל־כן לא היה אפשר לקבל את התורה כי אם כשהיו ששים רבוא יחד, וזה בחינת (תענית ז.): 'ומתלמידי יותר מכלם'. וזה בחינת (אבות א, א): 'והעמידו תלמידים הרבה'.

והעקר שיהיה ביניהם אהבה ואחדות, בחינת אהבת החברים, שעקר קבלת התורה היה על־ידי זה, כמו שכתוב (שמות יט, ב): "ויחן שם ישראל" וכו'. ופרש רש"י: 'כלם כאיש אחד' וכו'. ועקר האהבה על־ידי השערות הנ"ל, על־ידי שאין מסתכלין על הרע שבחברו, רק משתדלין בכל כחו למצא בו טוב. אפלו אם נדמה לו שרעתו רבה, אף־על־פי־כן יחפש וימצא בו שערות טובות על כל פנים, כנ"ל. ועל־כן תלמידי רבי עקיבא שפגמו בזה - על־כן מתו בימי העמר דיקא כנ"ל. ורבי שמעון בר יוחאי היה התקון שלהם, על־כן אמר (זהר נשא קכח.): 'אנן בחביבותא תליא', הינו כנ"ל: