# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/17/

וזהו (שם ב, ד): והנה בעז בא וכו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. ומשם למדו והתקינו (ברכות נד.) שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, כי מבאר לעיל, שצריכין לזה שיהיה שלום ואהבה בין ישראל כדי שיכללו הנפשות יחד, שכל אחד יש לו בחינת צמצום ושכל מיחד, שיכללו יחד, שעל־ידי־זה יוכל הצדיק להמשיך ולהאיר בהם השגות אלקות. וכמבאר לעיל (באות יא) לענין תלמידי רבי עקיבא, שלא היה בהם אהבה, שבשביל זה מתו בימי הספירה דיקא, וכנ"ל. כי ארבעים ותשעה ימי הספירה הם בחינת צמצומים ושכליים הנ"ל, שהם בחינת סבובים והקדמות - לבוא על ידם להשגות אלקות שזוכין ביום החמשים שהוא שבועות, שזהו בחינת רבי עם תלמידים, כי הצמצומים שעל ידם באים להשגות אלקות - זה בחינת שני שכליים, בחינת חכמה תתאה וחכמה עלאה, הינו כי הצמצומים הם בחינת חכמה תתאה, והשגות אלקות היא בחינת חכמה עלאה, כמובן בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה שבהם ממשיכין בחינת הצמצומים שהם בחינת חכמה תתאה, ועל־ידי־זה זוכין ליום החמשים - שאז ממשיכין בחינת חכמה עלאה, שהוא עקר השגות אלקות שזוכין על־ידי קבלת התורה.

וזה בחינת רבי עם תלמידים, כי התלמידים כנגד הרב הם בבחינת הצמצומים הנ"ל, בחינת חכמה תתאה, בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה. והרבי הוא בבחינת חכמה עלאה, בבחינת יום החמשים, בחינת השגות אלקות, כי הרבי שזוכה להשגות אלקות - הוא מצמצם שכלו בדרכים נפלאים, ומלמד עם תלמידיו בכמה סבובים והקדמות שהם בחינת חכמה תתאה, כדי שיוכלו אחר־כך לבוא גם כן להשגות אלקות, ועל־כן הם בבחינת חכמה תתאה לגבי הרב [וכמבאר מזה במקום אחר (סימן צא תנינא)]. ואפלו כשזוכין התלמידים להשגות אלקות, אף־על־פי־כן כל השגתם נגד השגת הרב הוא בבחינת חכמה תתאה לגבי חכמה עלאה, כי גם כשזוכין להשגת אלקות - יש בזה כמה וכמה מדרגות גבה מעל גבה, כידוע.

ועל־כן תלמידי רבי עקיבא שלא זכו להתנהג בענין זה כראוי, על־כן מתו בימי העמר דיקא, כי הם בחינה אחת, כנ"ל. ועקר הפגם שלהם שלא היה ביניהם אהבה ולא נכללו זה בזה, כנ"ל. ועל־כן קורין פרשת 'במדבר' קדם שבועות, שמדבר ממספר בני ישראל "כל זכר לגלגלתם" וכו', שהם ששים רבוא נפשות ישראל, כדי להמשיך הארה משרש נפשות כל ישראל, שמשם נמשך התורה שיש בה ששים רבוא אותיות כדי לזכות להשגות אלקות, שאי אפשר להמשיך כי אם על־ידי שנכללין כל נפשות ישראל יחד, שכל אחד הוא בחינת צמצום ושכל מיחד, כדי שיוכל הצדיק להשפיע ולהמשיך על ידם השגות אלקות שצריכין לזה כלים הרבה וכנ"ל.

ועל־כן גדול השלום מאד, כמו שהפליגו רבותינו ז"ל במעלות השלום. כי כל מה שיש שלום יותר בין ישראל - נכללין הנפשות יחד, שעל־ידי־זה יכולים להמשיך השגות אלקות כנ"ל, אשר לכך נוצרנו. ועל־כן התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם - כי על־ידי השלום דיקא ממשיכין שמו של הקדוש־ברוך־הוא, שהוא בחינת השגת אלקות, כי ההשגה היא ידיעת שמו יתברך. ועל־כן בעז ובית דינו דיקא תקנו זאת בעת המעשה של רות דיקא, כי אז היה העסק להמשיך אור של משיח שהוא דוד, שהוא יגמר התקון וימשיך השגות אלקות בעולם, שלזה צריכין שלום דיקא וכנ"ל. על־כן הם דיקא התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, וכנ"ל.

וזהו (רות ב, ד): ויאמר לקוצרים ה' עמכם - 'לקוצרים' דיקא, שהם העוסקים לקצר ולחתך את המלכות חכמה תתאה הנ"ל מהארבע מלכיות, בבחינת "וקצרו לפי חסד" - כדי להעלות אותה לאור הפנים, כדי לזכות להשגות אלקות, שהם דיקא צריכין תקון זה ביותר לשאל בשלום חברו בשם, כדי להמשיך השגות אלקות על־ידי־זה, כנ"ל.

ועל־כן כל המעשה של בעז ורות היה בימי הקציר, כמו שכתוב (רות א, כב): והמה באו וכו' בתחלת קציר שערים. ודרשו רבותינו ז"ל (רות רבה ד, ב): 'בקציר העמר הכתוב מדבר'. וכן אחר־כך כל הפרשה מדבר בענין הקוצרים, שאז מצאה רות את בעז, הינו כנ"ל, כי עקר השגת אלקות שממשיך הצדיק, בחינת בעז לרות, שהיא בחינת כנסת ישראל הוא על־ידי בחינת הקציר, בחינת "קצרו לפי חסד" כו', וכנ"ל: