# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/18/

וזהו שנסמכו שני התקנות במשנה (ברכות נד.) 'התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם, והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב, ד): והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ' וכו'; כי עקר התקנה לשאל את שלום חברו בשם שתקן בעז דיקא, כשדבר עם הקוצרים במעשה דרות, הכל היה בשביל להמשיך השגות אלקות על־ידי הצמצומים, שהם בחינת חכמה תתאה, כנ"ל - שצריכין לקצרה ולחתכה מהארבע מלכיות שכללותם עמלק, שהוא בחינת חכמות חיצוניות וכו', כמבאר שם, בהתורה הנ"ל.

ועל־כן נסמכה תקנה זאת להתקנה ש התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם - שהוא בשביל להכניע ולעקר דעת המינים והאפיקורסים שאומרים: אין עולם אלא אחד, כמו שאמרו במשנה שם: כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים 'מן העולם', משקלקלו המינים, ואמרו, אין עולם אלא אחד, התקינו שיהיו אומרים 'מן העולם ועד העולם', והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם וכו'.

כי שני התקנות אחד, כי גם התקנה שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם - הוא גם כן בשביל זה, כדי להכניע ולעקר דעות המינים והאפיקורסים שהולכים אחר חכמות חיצוניות, אשר כל חכמתם כסילות באמת, והם רוצים להתחכם ולהמשיך בחינת החכמה תתאה, בחינת השכליים של הצמצומים וההקדמות, שעל ידם באים להשגות אלקות באמת, להמשיך הכל לחכמתם הרעה המטעית, רחמנא לצלן, שצריכין לעסק לקצר ולחתך המלכות חכמה תתאה מהם, ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים, שעולין אז לבית המקדש לראות פני ה' בבית־המקדש, כנ"ל, שלזה צריכין נפשות הרבה שיהיה שלום ביניהם [וכן מבאר במקום אחר, שעל ידי שלום מכניעין האפיקורסות, עין שם בהתורה "ויסב אלקים" בסימן ס"ב].

ועל־כן נסמכה תקנה זאת, שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, להתקנה שהתקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם - לבטל ולעקר דעות המינים, כי גם תקנה זאת לשאל בשלום בשם היא גם כן בשביל לבטל דעות המינים, וכנ"ל.

כי המינים והאפיקורסים אומרים - אין עולם אלא אחד, והם כופרים בכל מצות התורה, שיכולים לבוא על ידם להשגות אלקות, רק אומרים על משה רבנו, עליו השלום, שהיה חכם גדול בכל החכמות, ותקן המצות כפי שחיב שכלו. ואומרים טעמים של הבל על המצות הקדושות, וכלל טעמיהם המרים והסרוחים - כלם סובבים והולכים שהם בשביל נמוסיות, בשביל אהבת רעים, כדי שלא יגזל ולא יעשק אחד את חברו. והם מסבבים בשטות דבריהם, כאלו חס ושלום, גם מצות ציצית וכו' בשביל זה. ולפי דעתם הרעה - אין בעשית המצות שום תכלית נצחי כי אם בעולם־הזה, כדי שיהא שלום בין אדם לחברו, כדי שיהא קיום לזה העולם. ותפח רוחם ונשמתם, אם כדעתם הרעה, חס ושלום, מעקרא דדינא פרכא. מה לי ולצרה הזאת? ולמה לנו קיום העולם לגמרי, שהוא מלא צרות ומכאובות ויגון ואנחה, כאשר הם בעצמם מודים על זה ומאריכים בזה, שהעולם מלא יסורין, כאשר נראה בחוש, שאי אפשר להכחיש, וכמו שאמר שלמה: "גם כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף", וכתיב (איוב ה, ז): "אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רגז", וגם (קהלת יב, ה): "כי הלך האדם לבית עולמו", ו"מעפר בא ואל עפר ישוב" (בראשית ג, יט). ומה זאת עשה אלקים לנו (שם מב, כח) - לברא האדם עפר מן האדמה, וימיו פורחים בצרות ומכאובות ואחר־כך שב אל העפר כשהיה, וכי זה יחשב לחכמה לעשות כלי נפלאה בחכמות עצומות, ואחר־כך לשברה ולטחנה ולהשיבה למה שהיה בתחלה. על־כן אין שטות גדול מזה לחפות דברי כזב כאלה על ה' ועל משה עבדו נאמן ביתו.

אך באמת כל בריאת העולם ומלאו - הכל נברא בשביל האדם, כדי שיעבד השם־יתברך על־פי התורה והמצות שנתן לנו. כי כל מצוה ומצוה וכל אות ואות מהתורה הקדושה - כלם הם שעורים וצמצומים קדושים - לזכות על ידם להשגות אלקות לנצח, שזהו עקר חיים נצחיים. ובשביל התכלית הטוב הזה - בודאי כדאי לברא את העולם ומלאו, וכדאי לסבל העמל כל מה שסובלין בזה העולם, ורק בשביל זה צריכין שיהיה שלום בין אדם לחברו, כדי שיהיה קיום להעולם, כי בודאי צריכין שיהיה קיום להעולם, כדי לזכות על ידו לחיים נצחיים שהם השגות אלקות, שאי אפשר לבוא להם כי אם כשעוברת הנשמה בזה העולם, [כמבאר במקום אחר (סימן לט תנינא)].

וגם על־ידי השלום מתועדים אחד עם חברו, ומדברים באהבה ושלום מהתכלית באמת, ובשביל מה נוצרנו ובאנו לזה העולם? עד שמבטלים כל דעות ושמץ אפיקורסות מלב חברו, עד שבאים לשכל האמת להגות בתורת ה', ולהתקרב לצדיקים אמתיים, שמביאין להשגות אלקות, שבשביל זה בודאי כדאי וכדאי להבראות.

נמצא, שגם מה שצריכין שיהיה שלום בין אדם לחברו, והוא גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הוא גם כן רק בשביל התכלית הנצחי לעולם־הבא, שהוא השגות אלקות, ולא כדעתם הרעה של המינים, שכל מצות התורה הם בשביל השלום כדי שיהיה קיום להעולם, וקיום העולם בעצמו - אין לו שום טעם והוא אך למותר לפי דעתם הרעה וכנ"ל. ועל־כן התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם - 'בשם' דיקא, להורות ולגלות שמה שצריכין שיהיה שלום בין אדם לחברו הוא רק בשביל שם ה', הינו להמשיך השגות אלקות שהוא בחינת שמו יתברך. ועל־כן נסמך להתקנה שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם, להורות, שעקר בריאת ותכלית זה העולם הכל הוא רק בשביל עולם־הבא, שזהו בעצמו בחינת התקנה לשאל בשלום חברו בשם דיקא, להורות, שעקר השלום הוא רק בשביל שם ה' שהוא השגות אלקות, כנ"ל.

על־כן בכל עת שפוגעין בחברו צריכין תכף לשאל בשלומו בשם, כדי לידע ולזכר, שעקר מה שאנו צריכין שיהיה שלום בינינו, הוא כדי לזכות על־ידי־זה להמשיך שמו יתברך בינינו, שזהו בחינת מה שאמר בעז לקוצרים "ה' עמכם" (רות ב, ד), כדי לזכר, שכל מה שעושין בזה העולם - עקר תכלית הכונה כדי שיתגלגל מזה סבובים להשגת אלקות, שהיא עקר חיים נצחיים לעולם־הבא, כנ"ל. ולא כדעת המינים שאומרים אין עולם אלא אחד. ועל־כן מעלת השלום הוא רק בשביל זה העולם, שאינו כדאי להבראות, אם לא היה בו תכלית לעולם־הבא לנצח. כי באמת עקר תכלית כונת בריאת זה העולם וקיומו הוא בשביל תכלית חיי עולם־הבא לנצח.

ועל־כן התקינו שיהיו אומרים ברוך ה' מן העולם ועד העולם - שבכל הדברים שמודים ומברכים אותו יתברך, על זה צריכין לכון שעקר הברכה הוא, כי על־ידי־זה נזכה להכיר ולדעת אותו יתברך, דהינו השגות אלקות שזוכין על־ידי־זה העולם דיקא, וכנ"ל. וזהו ברוך ה' מן העולם ועד העולם - שכל הדברים צריכין לקשרם מן העולם־הזה ועד העולם־הבא וכנ"ל, ועל־כן צריכין לשאל בשלום חברו בשם דיקא, וכנ"ל.