# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/20/

וזהו גם כן בחינת חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה - שהוא התחלת המשנה הזאת. כי בודאי לפי דעתם הרעה של המינים - אין שיך לברך על הרעה, מאחר שאין תכלית נצחי, חס ושלום על־ידי־זה העולם, ואם כן, למה לו לסבל כל הצרות והרעות של זה העולם? וגם אפלו על הטובה אין שיך לברך, מאחר שהוא צל עובר, והעמל והיגיעות מרבה על הטוב הנפסד והכלה בזמן הפורח כענן כלה וכו'. ועל־כן באמת כל חייהם של אלו ההולכים בדרכיהם אינו חיים כלל, כי תכף כשעובר עליהם איזה רעה - אין להם במה להחיות את עצמם [כמבאר בדברינו במקום אחר (שיחות הר"ן סימן נג), עין שם, שמי שיש לו אמונה, רק הוא יש לו חיים, וחייו טובים מאד וכו', עין שם].

אבל אנחנו המאמינים בשני עולמות, שעקר התכלית הוא לעולם־הבא - בודאי אנו מאמינים שכל מארעותינו הם לטובתנו. ועל־כן חיבים לברך על הרעה בשמחה כשם שמברכים על הטובה. כי הכל לטובה, כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, הן טוב הן רע, כי הכל כדי שיזכה על־ידי־זה להשגות אלקות שהוא חיי עולם־הבא לנצח, כי כל מה שמסבב השם־יתברך עם האדם בכל יום ויום כל ימי חייו, הכל רק בשביל התכלית האמתי הנצחי הזה. ועל־כן נסמכו כל הענינים האלה במשנה הזאת. ועתה מה טוב ומה נעים שבתם יחד, כי כלם סובבים על קטב אחד, שעקר בריאת העולם וקיומו, וכל מה שנעשה בעולם עם זה האדם, שהוא עקר תכלית הבריאה, הכל כאשר לכל, הוא רק בשביל התכלית האמתי הנצחי שהוא השגות אלקות, וכנ"ל: