# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/3/

והנה מבאר בהתורה הזאת, שאלו השכליים והצמצומים הקדושים, שהם הקדמות וסבובים להשיג על ידם השגת אלקותו יתברך, אלו השכליים הם בחינת שערות וכו' כנ"ל. ועל־כן הם נקראים 'שערות', כי הם נמשכים בחכמה נפלאה בצנורות דקים בבחינת שערות, כי צריכים לדקדק בהם מאד שלא יטה לימין ולשמאל. כי אם לא יצמצם אותן כראוי, וימשיך שכל הרבה יותר מדאי - יהיה, חס ושלום, רבוי אור, שגורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם יניקת הקלפות, כידוע (עץ־חיים, שער לד, פרק ב). וכן להפך, אם יצמצם אותן יותר מדאי - יהיה נעלם אור השכל לגמרי. על־כן צריך הצדיק הרבי העוסק בזה להיות קלע אל השערה ולא יחטא. להמשיך השכל בדרכים נפלאים בבחינת שערות, שהם צמצומים דקים. ואף־על־פי־כן כל שערה ושערה היא חלולה, והיא צנור נפלא שנמשך על ידה מעין החכמה מן המח, כמו שכתוב (איוב לח, כה): "מי פלג לשטף תעלה" וכו'.

והנה הצדיק בודאי עושה עבודתו ומלאכתו בשלמות ועוסק עמנו כראוי עם כל אחד ואחד. אבל האדם יש לו בחירה, וכל אחד כפי מעשיו - כן ממשיך על עצמו שכליות של הצדיק, שהם בחינת שערות, בחינת צמצומים קדושים וסבובים נפלאים, להשיג על ידם אלקותו יתברך, על־כן צריך כל אדם לידע שחוט השערה יקר מאד מאד, והוא תלוי בכל עת בחוט השערה, שיכול האדם לקלקל הרבה מאד על־ידי חוט השערה, חס ושלום, וכל שכן וכל שכן שיכול לתקן הרבה על־ידי חוט השערה.

כי 'מדה טובה מרבה ממדת פרעניות' (סוטה יא.). כי זה יודע כל אדם בנפשו, שעקר קלקולו ופגמיו וחטאיו, חס ושלום, כלם התחילו מחוט השערה, על־ידי שלא נזהר בתחלה לשמר מחשבתו היטב. ונמשך אחר המסית מעט מעט, רחמנא לצלן, כמו שכתוב (ישעיה ה, יח): "הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה:): 'היום אומר לו עשה כך ולמחר' וכו'. וכפי התגברות היצר־הרע על האדם בכל פעם היה, חס ושלום, אפס תקוה.

אבל מדה טובה מרבה, כי חוט השערה בקדשה יקר מאד מאד, והשם־יתברך ברחמיו זכה אותנו במצות רבות בכל יום. וכל אחד מישראל מושך עצמו מהרע אל הטוב בכל יום ויום, כי הולך מביתו לבית הכנסת ולבית המדרש בכל יום, ומניח טלית ותפלין ומתפלל ועונה: 'אמן יהא שמיה רבא' ועושה כמה מצות וכו' וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.): שאפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון. ואף־על־פי שיש גם בהמצות שלהם תערובות פסלת הרבה, אף־על־פי־כן נמצאים בהם על כל פנים כמה נקדות טובות, שהם בחינת שערות קדושות שהם יקרים אצלו יתברך מאד מאד.

וכן אפלו בעניני התאות והרהורים שמתגברים על האדם בכל יום, מי שהוא איש כשר קצת יש לו בודאי יסורים גדולים מזה, ומתגבר בכל עת נגד המחשבות וההרהורים. וכל תנועה שמנתק עצמו מהם כחוט השערה - הוא יקר בעיניו יתברך מאד מאד, כי הוא ידע יצרנו וכו', ויודע איך הוא מתגבר על כל אחד ואחד, על־כן יקר בעיניו יתברך כל תנועה ותנועה אפלו היא כשערה ממש מה שהאדם מושך את עצמו מהסטרא־אחרא אל הקדשה, וכמו שכתב רבנו ז"ל (סימן מו, תנינא): 'מסירת נפש יש לכל אחד מישראל בכל יום' וכו', וכמובא במעשה של הצדיק שהתגבר עליו העצבות וכו' (שיחות שאחר ספורי־מעשיות), כמה וכמה יקר חוט השערה, ואפלו פחות מזה, שאלפים עולמות אינם כדאי נגד זה. כי האדם בעולם העשיה שמלא קלפות, והם כרוכים אחר האדם מאד, ולולא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו - היה נופל בידם, חס ושלום (קדושין ל:).

על־כן צריך כל אדם להשכיל על דרכיו בכל יום ובכל עת - לשמר את עצמו מאד שלא תתחיל מחשבתו לצאת חוץ מגבול הקדשה, חס ושלום, אפלו כחוט השערה, כי על־ידי פגם כחוט השערה שנוטה מן הדרך - יכול לתעות הרבה בדרכים נבוכים, חס ושלום, וכמובן בדבריו ז"ל על פסוק (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד" (סימן רו). ואף־על־פי־כן צריך לידע גם ההפך, שכשמתגברים עליו מאד, ונדמה לו שכבר נתעה כל־כך - שאי אפשר לו לעמד כנגדם, צריך לידע ולהאמין שכל תנועה ותנועה שינתק וימשיך את עצמו מהם, אפלו כחוט השערה - הוא יקר מאד מאד בלי שעור. ואלו השערות יתלקטו יחד, וברבות הימים יגאלהו השם־יתברך מהם, ויזכה על ידם להשגות אלקות שנמשך על־ידי צמצומים קדושים, שהם בחינת שערות שהם נעשים על־ידי בחינת השערות הנ"ל, על־ידי שאיש הישראלי מושך את עצמו מרע לטוב בכל פעם, שעקרו תלוי בחוט השערה, כי אפלו צדיקים גדולים תלויים בכל עת בחוט השערה, בבחינת (תהלים נ, ג): "וסביביו נשערה מאד". וכמובא בדבריו ז"ל בהתורה 'תשע תקונין' (סימן כ) על 'ותלין בחד חוטא', עין שם: