# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/31/

וזה בחינת האסור להזיק ממון חברו, ואפלו בראיה אסור להזיק, ואדם מועד לעולם בין בשוגג וכו' בין ער בין ישן (חשן משפט, סימן שעח, סעיף א). כי כבר מבאר שצריכין לזהר שיהיה שלום גדול בין אדם לחברו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כד, ז): "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) - זה כלל גדול בתורה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לזכות להשגות אלקות - לדעת ולהכיר אותו יתברך, שזה עקר תכלית התורה, כמו שכתוב (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו'. והשגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על־ידי צמצומים רבים מאד, שלזה צריכים שיכללו נפשות הרבה ביחד, כי כל אחד יש לו צמצום ושכל מיחד, וכמבאר לעיל. ועל־כן צריכין לזהר מאד מלהזיק ממון חברו, כדי שלא לקלקל השלום.

ועל־כן אפלו בשנה ובשוגג חיב בהזק, כי אף־על־פי שהוא ישן או שוגג ואינו חיב בדבר, אף־על־פי־כן הוא חיב בהזקו, כי מאחר שהזיקו אפלו בשוגג ובאנס - זה מורה שאין השלום והאהבה ביניהם בשלמות, כי אם היה האהבה והשלום ביניהם בשלמות באמת, בודאי לא היה בא לזה להזיק חברו אפלו בשוגג. וכמו שלענין עברות שבין אדם למקום, שגם השוגג צריך כפרה, וזה מחמת שגם השוגג מורה שאין אהבתו ועבודתו להשם־יתברך בשלמות בכל לבבו ונפשו, כי אם היה עבודתו ואהבתו בשלמות - בודאי לא היה בא אפלו לידי שוגג, כמו כן הוא לענין המזיק ממון חברו בשוגג, שאף־על־פי שלא נתכון להזיק, אף־על־פי־כן על כל פנים מורה שאין האהבה והשלום בשלמות, כי אם היה השלום בשלמות - בודאי לא היה בא לידי הזק אפלו בשוגג ובאנס. ועל־כן 'אדם מועד לעולם', וחיב בהזק אפלו בשוגג ובאנס, וכנ"ל: