# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/7/

וזה בחינת הנפת העמר שעורים, בחינת ספירת העמר. כי עמר שעורים הוא בחינת כלליות כל הצמצומים, כידוע, הינו בחינת צמצומים הנ"ל, שעל ידם זוכין להשגות אלקות, שזהו בחינת כלל קבלת התורה, שאנו מכינים עצמנו לזה בימי הספירה על־ידי שמתקנים אז כל הצמצומים, כנ"ל. והצמצומים הם בחינת שערות, שזהו בחינת עמר שעורים, בחינת (דניאל ז, ט): "עמר נקא", שהוא בחינת שערות קדושים עליונים, כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שבת פרק ח). וזהו בחינת שעורים בחינת שעורין דאתון דאוריתא שהם בחינת שערות בחינת צמצומים הנ"ל.

וזה שמובא, שעמר שעורים הוא בחינת מנחת קנאות (זהר אמר צז.), הינו בחינת תוכחה הנ"ל, שעל ידה חותכין את המלכות חכמה תתאה, שהיא כלל כל הצמצומים הנ"ל, שחותכין אותה מארבע מלכיות שהם בחינת עמלק, כמו שמבאר שם, עין שם. כי מנחת קנאות זהו בחינת תוכחה - שמקנא לה ומוכיח אותה: אל תסתרי עם איש פלוני. וכן בכלליות ישראל העמר שעורים, הוא בבחינת מנחת קנאות, שהצדיק מקנא ומוכיח את ישראל ומזהיר אותם: אל תסתרי עם איש פלוני שרוצה לפתותך להדיחך מדרך האמת. אבל התוכחה היא באהבה גדולה, אף־על־פי שהיא בדרך בזיון שמקנא לה, ואומר: "אל תסתרי" וכו', שזהו בחינת בזיון, אף־על־פי־כן הכל מחמת אהבה. בבחינת (זהר ויחי רמה.): 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימו' (כל אהבה שלא קשור עמה קנאה - אין האהבה אהבה). שעקר הקנאה והתוכחה הכל מחמת אהבה וחסד, כדי להחזירם למוטב לא לרחק, חס ושלום, כי אם לקרב בכל מיני התקרבות, ועל־כן על־ידי תוכחה זאת מתגלה חסד, שעל ידו חותכין את המלכות חכמה תתאה בחינת הצמצומים הנ"ל מבחינת עמלק וכו', דהינו מחכמות חיצוניות המביאין לאפיקורסות, שהם רוצים להתחכם בחכמתם הרעה על־ידי הצמצומים והשכליים הקטנים, שהם הקדמות וסבובים להשיג על ידם השגות אלקות, והם רוצים להפך, חס ושלום, להמשיך אלו השכליות לחכמתם ודרכיהם הרעים. ואי אפשר לקבל התורה כי אם כשמתרחקים מהם בכל מיני הרחקות.

וזה אנו עוסקין בכל ימי הספירה שסופרין לעמר, כי על־ידי מצות עמר שעורים, שהוא כלל כל הצמצומים והשכליים הנ"ל, על־ידי־זה קוצרין וחותכין את הצמצומים מבחינת עמלק בבחינת "קצרו לפי חסד" (הושע י, יב). כי העמר שעורים מנחת קנאות - הוא בחינת תוכחה שעל ידה מתגלה חסד, שעל־ידי־זה חותכין מהם בחינת המלכות שהוא בחינת הצמצומים הנ"ל, כנ"ל. ומניפין העמר כלליות הצמצומים להשם־יתברך, להורות שצריכין להניף ולהרים כל הצמצומים והשכליים וכו' - להניף הכל להשם־יתברך כדי להשיג על ידם השגות אלקות, כנ"ל.

ועל־כן העמר בא משעורים שהוא מאכל בהמה, להורות, שכל השכליים והצמצומים, כל זמן שאין מניפין אותם להשם־יתברך, הם כלם רק בחינת בהמיות ממש. בחינת העדר הדעת. ועקר תקונם על־ידי ההנפה וההרמה שמניפין ומרימין אותם להשם־יתברך להשיג אותו יתברך על ידם, כמו הבהמה, שכל תקונה והנהגתה על־ידי האדם הבר דעת דיקא, כמו שכתוב (ישעיה א, ג): "ידע שור קנהו" וכו'. אבל בלא האדם אין בה שום תועלת, כמו כן כל השכליות שהם הצמצומים הנ"ל, דהינו השכליות שיכולין למצא בכל הדברים שבעולם - אינם נקראים בשם שכל אדם, כי אם כשמניפין אותם להשם־יתברך, להשיג ולהכיר אותו יתברך על ידם. אבל מקדם הם רק בחינת בהמה ממש. ועל־כן אנו מרימין ומניפין העמר שבא משעורים שהוא מאכל בהמה, כדי להניף כל הצמצומים להשם־יתברך שזה העקר. שבשביל זה נוצרנו, שזהו עקר קבלת התורה, שאז דיקא קרויים אדם, בחינת 'אתם קרויים אדם', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סא.):