# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/64/9/

ועל־כן העמר הוא ראשית הקציר, כמו שכתוב (ויקרא כג, י): והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן, והוא מתיר לקצר התבואה. זהו בחינת "וקצרו לפי חסד", המובא בתורה הנ"ל, דהינו שצריכין לחתך המלכות מבחינת עמלק על־ידי החסד. וזהו בחינת תקון קצירת התבואה מהארץ, כי הארץ נתקללה מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, ובזה פגם בבחינת הצמצומים שצריכין לבוא על ידם להשגות אלקות שהוא חי החיים, ונטה אחר ההבל של חכמות חיצוניות שנמשך אחריהם, על־ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי בודאי יש בו טוב, כי שרש הצמצומים והשכליים הנ"ל שרשם טוב, כדי לבוא על ידם להשגת אלקות. אבל הוא ערב טוב ורע, ונתן יניקה להרע, שהוא בחינת חכמות חיצוניות, בחינת עמלק, שהוא זהמת הנחש שיהיה יונק מהם, ואז נתקללה האדמה בעבורו, ומאז נתערבה התבואה בפסלת מץ ותבן, וצריכין כמה מצות בהתבואה - הכל לברר התבואה מזהמת הנחש מקללות האדמה.

ועל־כן בעת הקציר צריכין תחלה מצות קצירת העמר, כדי לחתך המלכות מהסטרא־אחרא מבחינת עמלק, שהוא חכמות חיצוניות, שזהו בעצמו בחינת קצירת התבואה מהאדמה, להוציא התבואה ממה שנתקללה האדמה, מבחינת זהמת הנחש, שהוא חכמות חיצוניות, כי שכל האדם הוא כפי האכילה בקדשה, או להפך, חס ושלום, כמבאר במקום אחר (סימן יז).

כי חיות האדם, שהוא הדעת, ממשיך אותו השם־יתברך על־ידי האכילה. ועקר הוא אכילת הלחם שמיזן זיין (ש מזין ומשביע). על־כן צריך לקדשו כנ"ל, לבררו מזהמת הנחש, כדי שלא יהיה נמשך על־ידי אכילה הזאת אחר חכמות חיצוניות שמרחקין מהשם־יתברך, כמו שכתוב (דברים ח, יב): "פן תאכל ושבעת" וכו' ורם לבבך ושכחת" וכו'. על־כן על־ידי קצירת העמר - ממשיכין בחינת תקון הנ"ל בחינת "וקצרו לפי חסד" - שעל־ידי־זה חותכין המלכות בחינת כלליות השכליים הנ"ל - חותכין אותם מחכמות חיצוניות, שזהו בעצמו בחינת קצירת התבואה מהאדמה, וכנ"ל: