# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/10/

כי עקר תקון כל אדם הוא על־ידי בחינת תקון המשפט. כי צריך כל אדם לכלכל דבריו במשפט - שישפט את עצמו בכל עת על כל דבר. וכל הפגמים חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט - שאינו מתנהג כמשפט התורה. ועקר קלקולו על־ידי חכמות רעות של העולם, שהם בחינת פגם המשפט, דהינו מה שנדמה לכל אחד כאלו השם־יתברך אינו מתנהג עמו במשפט הישר והצדק, כאלו אי אפשר לו לעמד בנסיון כפי מה שהשם־יתברך מתנהג עמו. כי רב העולם צועקים שאינם יכולים לעבד את השם־יתברך מחמת חסרון הפרנסה. נמצא, לפי דעתם חס ושלום, השם־יתברך מעות המשפט נגדם, שרוצה שיעשו מה שאין בכחם לעסק בתורה ועבודה בחסרון פרנסה כזאת,

אבל האמת בודאי אינו כן. כי צריך כל אחד להאמין כי "צדיק ה' וישר משפטיו". ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג.), ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכלתו, ובודאי הוא יתברך יודע שזה עקר הנסיון של זה האדם - שיחטף עתים לתורה ועבודה מתוך דחקות הזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, ט): 'כל המקים את התורה מעני' וכו'. וכן בכל מה שעובר על האדם. כי באמת האדם לא בא לעולם כי אם בשביל תקון המשפט, דהינו שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (הקדמת הזהר ד.), וזה כל מעלתו על כל המלאכים.

על־כן צריכים להאמין שהשם־יתברך בודאי ישר משפטיו, ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמד בו, אף־על־פי שלפי שכלו קשה לו לעמד בענינים אלו שעוברים עליו, אף־על־פי־כן צריך להשליך שכלו וחכמתו ולהאמין כי ישרים דרכי ה' ומשפטיו, ובודאי הוא צריך לעבר בזה העולם בענינים אלו שהשם־יתברך מתנהג עמו, בעשירות או בעניות או בהתגברות התאות והרעיונים וכו' וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לה:): 'הלל מחיב עניים, יוסף מחיב הרשעים, רבי אלעזר בן חרסום מחיב העשירים'. ובזה כלולים כל המדרגות שבעולם, כי אין עני מהלל, ואין התגברות והתגרות כמו שהיה ליוסף הצדיק, וכן אין עשיר כרבי אלעזר בן חרסום.

נמצא, שעקר התקון על־ידי תמימות, שעל־ידי־זה הצדיק מקשר אותו לדרכי תמימותו ומעלהו ממקום שהוא שם. ואם אף־על־פי־כן יצרו מתגבר עליו ביותר - צריך בדרכי התמימות לצעק ממעמקים וכו'. כי התורה נעוצה סופה בתחלתה ותחלתה בסופה, ואי אפשר לבאר לכל אחד כמה וכמה הוא צריך להשליך שכלו ולהמשיך את עצמו לתוך דרכי התמימות - שעל־ידי־זה הכל יכולין לעלות: