# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/16/

וזהו (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו - בחינת תמימות. וזהו: כי כל דרכיו מ שפט. כי תקון המשפט על־ידי בחינת תמימות, כי השם־יתברך מתנהג, כביכול, כמו שהאדם מתנהג, כמו שכתוב (תהלים יח, כו): "עם גבר תמים תתמם" שעל־ידי־זה עקר תקון המשפט כנ"ל. וזהו אל אמונה ואין עול וכו'. ולהפך, מי שאינו מתנהג בתמימות - עליו נאמר מה שכתוב שם תכף אחר מקרא זה - שחת לו לא - ששחת וקלקל והפך מ'לא' באל"ף, ל'לו' בוא"ו. כי מה שנאמר בכלל ישראל "כי לא נחש ביעקב" הפך על עצמו הגלגל, שעליו נאמר "כי לו נחש", שזהו בחינת 'מדה כנגד מדה', וכנ"ל. וזהו: בניו מומם. ופרש רש"י: 'בניו היו, והשחתה שהשחיתו הוא מומם', הינו כי זה שהולך בתמימות - הוא עקר הבן החביב להשם־יתברך, כמבאר בהתורה הנ"ל.

וזה שצועק על ההופכים ארחות ישר, ואינם מאמינים כראוי בשלמות בצדקת המשפט של השם־יתברך, והולכים אחר נחושים וסברות רבות, 'בניו היו', כי אם היו הולכים בתמימות - היו נקראים בנים למקום. והשחתה שהשחיתו ה לא נחש עד שנתהפך ל לו נחש, 'הוא מומם', כי הפך תמימות הוא בעל מום, כי תמימות לשון שלמות והמום הוא חסרון. וזהו דור עקש ופתלתל - בחינת "עם עקש תתפתל" הפך "עם גבר תמים תתמם", שאז נקרא בן ותמים בשלמות בלי מום, וכנ"ל: