# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/17/

וזה בחינת (ראש־השנה טז:) שלשה ספרים נפתחים בראש־השנה, צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יום כפור - ולמדו מפסוק (תהלים סט, כה): "ימחו מספר חיים" וכו'. וכבר תמהו כל המפרשים על מאמר זה. ורבם פרשו שנאמר לענין חיי עולם וכו' (עין תוספות שם דבור המתחיל 'ונחתמין'). ועל־פי התורה הנ"ל נוכל להבין מעט רמזי דבריהם הנשגבים מאד, כי היושבים על המשפט בבית דין שלמעלה הם נשמות הצדיקים האמתיים, כי (דברי הימים־א ד, כג): "המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו", כי בהם נתיעץ בבריאת עולמו קדם שהיו בזה העולם (בראשית רבה ח, ז), מכל שכן עתה שכבר היו בעולם־הזה וסבלו מה שסבלו, ועמדו בנסיון כל־כך וכו', שהם עקר יועציו ושופטיו היושבים עמו על המשפט, כי הם בחינת "צדיק מושל" שמושלים בו יתברך כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן טז:). ועקר ממשלתם הוא לעשות גרים ובעלי תשובה בעולם, כמבאר ומובן בהתורה 'ואתם תהיו לי' (סימן לד, עין שם).

ועקר עוסקים בזה בראש־השנה שהוא יום ראשון לעשרת־ימי־תשובה, ואז הוא יום המשפט, כמו שאומרים (מוסף ל ראש־השנה): היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, ואז עוסקים הצדיקים בתקון המשפט המבאר בהתורה הנ"ל, שעקר התקון הוא על־ידי שמגרשין ומורידין בחינת טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו את המשפט, ואז יכולין לעשות בעלי תשובה וגרים, שזהו בחינת עסק המגני ארץ - שמעלים מ'החתים' לבחינת חותם דקדשה וכו'.

וזה בחינת שלש כתות הנ"ל, רשעים גמורים, בחינת טפת עשו וישמעאל, לאלתר למיתה, כי אותם צריכים לרחק ולגרש לגמרי, שזהו בחינת מיתה עולמית, צדיקים, הם הנלוים להצדיקי־אמת היושבים על המשפט הם נכתבין לאלתר לחיים. כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדשה לחיי עולם, כי אפלו אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפלו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד - הם בכלל צדיקים, מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת, כי הדבוק לטהור - טהור (בבא־קמא צב:), כי הצדיקים זה עקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב אל האמת, ועליהם נאמר (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים" וכו'.

בינונים - הם שתלויים בספק, ואינם זוכים עדין להתקרב לצדיקי אמת, אבל אף־על־פי־כן חסים על נפשם, לבלי להיות חולקים ומוסרים ושונאים, חס ושלום, להצדיק והנלוים אליו, על־כן הם תלויים ועומדים עד יום כפור, שאז הוא גמר תקון חותם דקדשה שעוסקים בו המגני ארץ - להעלות מ'החתים' לבחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת (ירמיה טו, יט): "אם תוציא יקר מזולל", דהינו בעלי תשובה וגרים, וגמר התקון הוא ביום כפור, כמו שמבאר שם. ועל־כן אלו הבינונים תלויים עד יום כפור, אם ירצו להתקרב - יעלו אותם כנ"ל, ואם לאו ויתהפכו, חס ושלום, לחולקים גמורים - אז דינם למיתה, כי הם נכללין בבחינת טפת עשו וישמעאל שצריכין לרחקם, שזהו עקר תקון המשפט כנ"ל. וזה נעשה בכל ראש־השנה וראש־השנה, כי הניצוצות, שהם הנפשות שנפלו מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות - מתבררין בכל ראש־השנה עד שמחת תורה מעט מעט, הינו כנ"ל. וזה עקר תקון המשפט שנעשה בראש־השנה, וכנ"ל: