# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/20/

וזה בחינת סכה. כי כבר מבאר, שמראש־השנה עד שמיני עצרת עוסקין בכל התקונים המבארין בהתורה הנ"ל, כמבאר שם היטב. וכל אלו התקונים, אי אפשר לזכות בהם כי אם על־ידי למוד הקדוש של הישיבה הקדושה שעוסק שם הרבי האמת עם התלמידים, להמשיך אמונה הקדושה על־ידי למודם, שזה העקר, ובזה עוסקין ביותר בתשרי בכל הימים הקדושים, בפרט בראש־השנה. ועל־כן אז עקר האספה והקבוץ אל צדיקי אמת, כי אז עקר תקון הישיבה, וכנ"ל.

וזה שצועקין ומתפללין בכל הימים הללו (תהלים כז, ד): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו'. שעקר הבקשה שמבקש כל אחד שיזכה לכלל בהישיבה הקדושה של צדיקי אמת, שזה עקר בית ה' שעל זה נאמר: שמחתי באמרים לי בית ה' נלך. כי שרש תקון כל הישיבות הקדושות האמתיות הוא בבית־המקדש, ששם ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית, ומשם תצא תורה לכל הישיבות שבכל ערי ישראל במושבותם. ועל־כן אחר יום כפור, שאז גמר תקון החותם דקדשה, שהוא עקר התשובה, בחינת "אם תוציא יקר מזולל", שזה בחינת שעושין גרים ובעלי תשובה וכו', כמובן שם, שכל זה נעשה על־ידי למוד הישיבה הקדושה, כנ"ל.

על־כן אחר־כך תכף אחר יום כפור עוסקין בעשית הסכה, כי סכה בחינת ענני כבוד שנעשין על־ידי הגרים, שזה בחינת ' ענן ' שה וא ראשי תבות 'נ דיבי 'ע מים 'נ אספו, כמבאר שם על מאמר רבותינו ז"ל (כתבות קו.): 'כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא' וכו'. ועקר מצות סכה הוא לצאת מהבית שהוא דירת קבע, ששם עקר ישיבת האדם לצאת משם אל הסכה שהיא דירת עראי. להורות, שעקר תקון הישיבה הוא על־ידי־זה הן מצד הרב הן מצד התלמידים והחברים המקבלים, כי הרב האמת מעצם אהבתו את ישראל - אינו יכול לישב בקביעות בביתו, רק הוא מכתת רגליו לצאת מקביעות ישיבת ביתו להיות נע ונד בדרך, ויושב בדירת עראי בחינת סכה, כדי לקבץ ולאסף את הנאמני ארץ לשבת עמו, אותם שאין ביכלתם לבוא אל ביתו, וגם אין יודעין ממנו כל זמן שהוא סגור בביתו עם מעט תלמידיו הכשרים, על־כן הוא מכתת רגליו לצאת לדירת עראי, בחינת סכה, כדי לעורר הנפשות להודיעם אמתת למודו הקדוש, כדי שיתקרבו כלם אל האמת והאמונה:

וזה בחינת 'סכה' - לשון 'סוכה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה יד.) על פסוק (בראשית יא, כט): "ואבי יסכה" - 'שסכתה ברוח הקודש', הינו שעל־ידי הסכה הקדושה הוא סוכה וצופה על הנאמני ארץ להמשיכם לישיבתו הקדושה, בבחינת (תהלים קא, ו): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" כנ"ל, שזה סוד הליכת ישראל במדבר והענני כבוד הקיפו אותם, שמשם סוד הסכה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה יא:).

כי עקר הליכתם היה לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר קדשת הישיבה הקדושה בבית־המקדש כנ"ל. וכן התלמידים, כל מי שנוגע יראת ה' בלבו, ורוצה לחוס על חייו הנצחיים - צריך לצאת מביתו הקבוע ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדוך לדוך, ולישב בסכות ואהלים עד שיבוא לישיבה הקדושה שעוסקין שם בלמוד האמת - להמשיך אמונה הקדושה בלב כל אחד ואחד, שזה העקר כנ"ל.

וזה שמבקשים בכל הימים הללו (מזמור כז): אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' שהוא לזכות להיות בכלל הישיבה הקדושה כנ"ל. אך איך זוכין לזה? על זה מתפלל, כי יצפנני בסכו ביום רעה וכו', שכל זמן שהאדם אינו זוכה לזה לשבת בבית ה' כנ"ל, שאז הוא עדין בבחינת ימי רעה. כי עקר הרעה והצרה הוא כשרחוקין מהשם־יתברך, בבחינת (דברים לא, יז): "הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ועל זה מבקש ומתחנן מהשם־יתברך שיצפנהו בסכה, שהוא בחינת ענני כבוד שהקיפו את ישראל במדבר ששם קבלו את התורה - שאלו העננים נעשו מהגרים ובעלי תשובה כנ"ל ומשם סוד הסכה. ושם יצפין אותו ביום רעה - שיזכה לנדד ברגליו לבחינת דירת עראי, לבחינת סכה, שגם הצדיק הרבי האמת מנדד רגליו לשם כנ"ל, עד שיזכה על־ידי בחינת סכה, דהינו על־ידי טלטולו מביתו - לבקש את הישיבה הקדושה, ועל־ידי טלטולי הצדיקים והנלוים אליהם להסתכל על המתגעגעים לזה, עד שיתועדו יחד, עד שגם הוא יזכה להכלל עמהם להיות חבר ליראי ה' האמתיים, שזה עקר תקון הישיבה הקדושה.

וזה (דברים לג, ג): אף חבב עמים כל קדשיו בידך; אף חבב עמים - זה בחינת גרים ובעלי תשובה שזוכין שהשם־יתברך יחבב גם אותם, וזה על־ידי כל קדשיו בידך - שהם הצדיקי אמת ותלמידיהם הממשיכים אמונה בעולם, שהוא בחינת ידים, בחינת (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה", [כמו שמבאר בהתורה 'חותם בתוך חותם' סימן כב]. וזה: והם תכו לרגלך. ודרשו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ח.): 'אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ומדוך לדוך כדי ללמד תורה, שעקרה אמונה, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", הינו כנ"ל, שזה בחינת סכה, שהוא בחינת טלטול כנ"ל, בשביל תקון הישיבה הקדושה וכו' כנ"ל. ועל־כן עוסקין בפרשה זאת בימי הסכות שאז מסימין התורה.

וזהו: ישא מדברתיך - שאלו התלמידי חכמים האמתיים המכתתים רגליהם בשביל ללמד תורה באמת לשמר ולעשות ולקים, הם נושאים מדברתיך - דברי התורה שלך שהשפעת להם במחם, שהם חדושים נפלאים, שעל ידם הכל יכולין להתקרב אל האמת. והם כמו הסרסורים הבקיאים היטב באמנותם שנושאים כמה מיני סחורות בשוק, וכל מי שלבו חפץ לקנות סחורה יפה - הם מזרזים עצמן ומגלין להם הסחורה מתוך המכסה והחפוי שעליה, ומראין להם ואומרים להם, הביטו וראו ומששו בידכם כמה יפה וטובה הסחורה הזאת ביפי והדור וחזוק וכו', כמו כן התלמידי חכמים האמתיים העוסקין בלמודם הקדוש שקבלו מרבם חדושי תורה נפלאים ונוראים מאד - שמביאין את האדם לקיום התורה ולאמונה שלמה, הם מכתתים רגליהם בבחינת והם תכו לרגליך וכו', כנ"ל. וכל אחד מהם הוא בבחינת ישא מדברתיך - שנושאים דברותיך הקדושים, וכל החפץ באמת בלי לצנות - הם מראין ומגלין להם: הביטו וראו נפלאות הסחורה הקדושה הזאת מה טובה ומה יפיה, וכמה וכמה היא מצלחת להאדם הצלחה הנצחית וכו', וזה בחינת שנקרא סכות 'חג האסיף', בחינת בעלי אספות, שהם בחינת בעלי הישיבה הקדושה: