# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/23/

וזה בחינת שמיני עצרת שהוא תכף אחר סכות, שאז חוזרין ונכנסין מהסכה אל הבית, ואז עוסקין לסים התורה ולחזר ולהתחילה מבראשית. וכל זה הוא בחינת תקון הישיבה הקדושה של ישראל, שעוסקין בתורה למעשה להמשיך אמונה בעולם ולעשות בעלי תשובה וגרים וכו' עם כל התקונים הנ"ל, שזה העסק הקדוש התחיל בראש־השנה, שאז עקר ההתחלה לעסק בתקון האמונה על־ידי הישיבה הקדושה.

וזה בחינת שופר, שעל־ידי־זה קוראים ומעוררים את כל באי עולם שיתקבצו אל הישיבה הקדושה שיסודה בארץ־ישראל בבית־המקדש כנ"ל, ומשם מקבלין כל הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בלמוד תורה לשמה. שהעקר לשמר ולעשות ולקים. ועקר קיום התורה הוא האמונה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת, "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד), וכתיב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה" [וכמבאר כבר כמה פעמים]. כי זה עקר בחינת תקיעת שופר - לעורר הכל להשם־יתברך ולעשות בעלי תשובה וגרים.

וזה בחינת כל המזמור שאומרים קדם תקיעת שופר, כמו שכתוב (תהלים מז, ב): כל העמים תקעו כף וכו' וכו' יבחר לנו את נחלתנו, שהוא הבית־המקדש, ששם עקר שרש קדשת הישיבה הקדושה. וזה על־ידי: עלה אלקים בתרועה וכו' כנ"ל, שעל־ידי קול שופר מעוררים כלם, כנ"ל.

וזהו אלהים ישב על כסא קדשו - 'ישב' דיקא, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא (זהר לך־לך פח.). וכל מה שמתתקן יותר הישיבה של מטה - כמו כן מתתקן למעלה הישיבה של מעלה, שהקדוש־ברוך־הוא, כביכול, הוא הראש־ישיבה, כמובא (עמק המלך, שער ה, פרק עב). ואז עקר ישיבתו על כסא קדשו.

וזה שמתחילין בראש־השנה: המלך יושב על כסא וכו', כי עכשו בראש־השנה מושיבין אותו על כסאו, כביכול, על־ידי תקון הישיבות הקדושות שלמטה. בבחינת (תהלים קכב, ה): "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד". כי עקר יסודם בירושלים בבית־המקדש כנ"ל. וזהו: נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם - שהם הגרים שמתתקנים על־ידי בחינת המגני ארץ, בחינת כי לאלקים מגני ארץ, ואז מאד נעלה ומתרומם השם־יתברך, כי זה עקר התרוממותו וגדלתו יתברך, כשהרחוקים מאד מתקרבים אליו, כמו שמבאר במקום אחר (סימן י).

כי על־ידי השופר מעוררין בחינת השופר של מעלה, שהוא בחינת השופר שלעתיד, שנאמר בו (ישעיה יז, כג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, שכלם יבואו לשם, ששם עקר קדשת הישיבות הקדושות, כנ"ל.

ובכל עשרת ימי תשובה עוסקין בזה עד יום כפור, כי בעשרת ימי תשובה מתקנין החותם דקדשה. וביום כפור נגמר וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי עקר תקון החותם הוא על־ידי בעלי תשובה וגרים, כמו שמבאר שם. וזה בחינת (ישעיה ח, טז): "חתום תורה בלמדי", שנעשה על־ידי למוד הקדוש של הישיבה הקדושה, כמו שמבאר שם.

ועל־כן בכניסת יום כפור אומרים: בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין וכו'. כי אז נתתקנין הישיבות הקדושות שהישיבה של מעלה מתתקנת על־ידי הישיבה של מטה, כנ"ל. וזה אנו מתירין להתפלל עם העברינים, כי זה עקר תקון הישיבה להעלות כל העברינים להכניסם אל הקדשה - לעשות אותם בעלי תשובה וגרים, וכנ"ל:

ועל־כן הם עשרת ימי תשובה. כי עקר יסוד הישיבה הקדושה הוא לפחות עשרה מבני ישראל שראויים לכל דבר שבקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לט.), כי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא' (על כל מקום שיש עשרה אנשים השכינה שורה שם), שזהו בחינת עשרה שיושבין על שלחן אחד ועוסקין בתורה, שהוא בחינת למוד הישיבה הקדושה - שכינה שרויה ביניהם. וכנגד זה הם בחינת עשרת ימי תשובה כנגד העדה הקדושה של הישיבה הקדושה שאינה פחותה מעשרה, כנ"ל.

ואחר־כך בסכות - אז יוצאין מהבית אל הסכה - כל ישראל, שהוא בחינת טלטול ונע ונד. והכל בשביל להתפשט בעולם, להודיע לבני האדם גבורות נוראות החדושים אמתיים שמתחדשין בכל עת בהישיבה הקדושה, כדי לעורר כלם להתאסף אליהם ולשוב להשם־יתברך באמת, שזהו בחינת והם תכו לרגליך וכו', כמו שמבאר לעיל (באות כ), שכל זה בחינת סכה. ועל־כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות (במדבר רבה כא, כה), כדי לברר הטוב שבהם להעלות גרים וכו', וכנ"ל.

ואחר־כך חוזרין ונכנסין מהסכה אל הבית בשמיני עצרת. כי עקר ישיבת הבית של איש הישראלי הוא לישב שם ולעסק בתורה עם חבריו, או עם בניו ותלמידיו, שזה חל על כל אחד מישראל לפי בחינתו, או שעל כל פנים יחזיק תלמידי חכמים, שהם בכלל בני הישיבה שיוכלו לעסק בתורה, שעל־ידי־זה גם הוא בכלל בני הישיבה.

וזה עקר קדשת הבית של איש הישראלי, כי בית שאין נשמעין בו דברי תורה ראוי לשרף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צב.), וכמובן בדבריו ז"ל (בתורה 'בראשית לעיני כל ישראל', סימן סז תנינא), שקדשת בתי בני ישראל הם בחינת קדשת הבית־המקדש. וזהו בחינת בית דבראשית בחינת ראש־בית וכו', הינו כנ"ל, שעקר קדשת בית ישראל הוא כשנכלל בקדשת הבית־המקדש, ששם עקר הישיבה הקדושה כנ"ל. ועל־כן צוה עלינו השם־יתברך, שבכל שנה ושנה, אנו צריכין לצאת מבתינו אחר יום כפור, ולכנס אל הסכה, שהוא בשביל לעורר כל באי עולם אל הישיבה הקדושה.

ואחר־כך נכנסין אל הבית בשמיני עצרת, כי אז עקר תקון הבית, שכל תקונו וקיומו הוא שישב שם בקדשה, שיהיה בכלל הישיבה הקדושה, שעל זה מתפללין כל הימים האלו (תהלים כז, ד): "אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה'". שזהו עקר האזהרה שבקריאת־שמע שמזהיר על האמונה הקדושה, כמו שאומרים (דברים ו, ד־ז): שמע ישראל וכו' ודברת בם בשבתך בביתך, שבכל ישיבתו בביתו ידבר בהאמונה הקדושה, שהוא כלל התורה. ואז ביתו בחינת בית ה', בחינת בית הישיבה הקדושה שעוסקין שם בלמוד הקדוש הזה, כי כל בתי בני ישראל צריכין לקבל קדשתם משם וכנ"ל. ועל־כן נקרא 'עצרת' לשון אספה, כי אז עקר גמר תקון האספה, שהוא בחינת בית הישיבה הקדושה, שמתאספין שם לעסק בתורה לשמה, להמשיך אמונה בעולם, וכנ"ל: