# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/26/

וזה בחינת מה שהחובל בחברו צריך לתקן בתשלומי ממון דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות לב.) שבכל התורה, כשחיב ממון ומלקות - קים ליה בדרבה מניה - שהוא מלקות, אבל בחובל - ממונא משלם וכו'. כי כל החבלות וההכאות באין על־ידי רבוי המחלקת השנאוי ומגנה מאד, שהיו חולקים ומריבין כל־כך עד שבאו לידי הכאות וחבלות, כמו שכתוב (שמות כא, יח): "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן" וכו'. וכמו שפרש רש"י (דברים כה, א): 'אין שלום יוצא מתוך מריבה' וכו'. ועל־ידי המחלקת פוגם מאד באמונה הקדושה, כמובא בדבריו ז"ל (סימן סא) כמה פעמים, שמחלקת הוא בחינת פגם אמונה מאד.

כי עקר האמונה נמשך על־ידי תקון הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בתורה לשמה - ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים [הפך הישיבות הרעות שעושין עתה פריצי בני עמנו, הרוצים מה שרוצים, חס ושלום, כמפרסם דעותיהם הרעות ומעשיהם הרעים בכל ישראל, המקום ירחם על שארית הפלטה וכו'], כמבאר בהתורה הנ"ל.

ועקר תקון קבוץ הישיבה הקדושה הוא על־ידי שלום, כמו שכתוב (תהלים קכב, א): שמחתי באמרים לי בית ה' נלך - שהוא הבית־המקדש, ששם עקר הישיבה הקדושה של הסנהדרין, שהם ראש ושרש לכל הישיבות הקדושות שבישראל. וכמו שכתוב שם: כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עקר תקון הישיבה הוא בחינת תקון המשפט כנ"ל, בחינת כי שמה ישבו כסאות למשפט וכו'. ושם באותו המזמור מתפלל עליהם שיהיה שלום בחילם, כמו שכתוב שם: שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי - שהם בחינת בני הישיבה הקדושה, אדברה נא שלום בך וכו'. כי עקר תקון הישיבה הוא על־ידי שלום, כי צריכין לזהר מאד באהבת החברים, כמבאר במשנה (אבות ו, ו) בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהן, וכמו שהזהיר האר"י ז"ל על זה מאד מאד, כמובא בכתבים (שער הכונות, דרושי ברכת השחר).

ועל־כן כשיש חס ושלום, איזה מחלקת בישראל - הוא בחינת פגם הישיבה, פגם האמונה, ובפרט כשהתגבר המחלקת עד שבא לידי הכאה וחבלה, כי על־ידי ההכאה שמכה אחד מישראל את חברו - הוא מעורר, חס ושלום, בחינת המכות מפלאות הבאים על־ידי פגם האמונה, כמבאר שם, שתקון האמונה הוא על־ידי האיש תבונות - שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'.

ועל־כן זה שפגם באמונה, שזה מחמת שפגם בתקון של האיש תבונות, שהוא המשכת רוחניות אלקות וכו', ועל־כן באים עליו המכות מפלאות. כי כל המכות הם בחינת פרוד והסתלקות הרוחניות אלקות מתוך הצמצום, כי המכה בחינת נטילת נשמה שבאותו האיבר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין תוספות שבת עה. דבור המתחיל 'כי היכי'): 'חובל משום מאי מחיב? משום נטילת נשמה שבאותו האיבר', הינו נטילת והסתלקות הנשמה, שהוא רוחניות אלקות, מהאיבר הגשמי שהוא בחינת צמצום, ובפרט כשאחד מכה את חברו ישראל ועושה בו חבלה, שמעורר בידים בחינת המכות הנ"ל, כי נוטל ומסלק בידים בחינת הרוחניות אלקות, שהוא הנשמה מאותו האיבר, שבזה פוגם מאד מאד בהאמונה הקדושה - שבנינה ותקונה על־ידי־זה, כנ"ל.

כי זה ידוע, שהכל תלוי בהאדם הבעל בחירה, על־כן כשהאדם חובל בידים בחברו - שהוא בחינת נטילת נשמה שבאותו איבר - הוא פוגם מאד בתקון האמונה וכנ"ל. על־כן תקונו על־ידי הממון דיקא, שצריך לשלם ממון דיקא כפי החבלה, כמו שכתוב (שמות כא, כד): "עין תחת עין" וכו', שדרשו רבותינו ז"ל (בבא קמא פד.): ממון. כי שרש הממון נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמו שמבאר שם, כי כל הממון והפרנסה שבעולם, הכל נמשך מהצדיקים העוסקים בתקון זה - להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על־כן על־ידי הממון שנותן לו בעד החבלה, בזה חוזר ומתקן הפגם שפגם באמונה על־ידי החבלה, כי עכשו ממשיך בחינת המשכת רוחניות אלקות וכו' על־ידי הממון שמשלם על־פי התורה, ששרשו נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות וכו':