# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/29/

וזה בחינת חנכה, שהוא בחינת חנכת הבית, דהינו חנכת הבית־המקדש, שהוא בחינת קדשת הבתי ישיבות שעוסקין בהם בהתגלות חדושי תורה המביאין לידי מעשים טובים ולקיום התורה. וזה בחינת הדלקת נר חנכה, שהוא בחינת (משלי ו, כג): "נר מצוה ותורה אור" של הישיבות הקדושות המאירין לארץ ולדרים עליה. כי עקר האור נמשך מהם, כי התורה הקדושה היא האור של כל האורות, וממנה המשכת השמן משחת קדש (שמות ל, כה), 'משח רבות קדשא לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין' (להדליק נרות ולהאיר את המנורות) (זהר ויקרא ז:).

כי עקר מלכות יון הרשעה שעמדו אז על ישראל, היה כל קנאתם על בית־המקדש, והעקר על אשר משם תצא תורה, כי אז בימי בית שני נתיסדו מאד הבתי ישיבות הקדושות, כי אז היו אנשי כנסת הגדולה שהם קבלו כל התורה כלה מהנביאים וכו', ונתכנסו יחד הרבה זקנים קדושים וקבעו להם ישיבה קדושה, ובררו לנו כל הלכות התורה, כי מפיהם אנו חיים, כי לא היינו יודעים עתה שום הלכה.

וזה ידוע, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז, יד), על־כן התגרה אז השטן והעמיד אז בעולם בתי הישיבות הרעים והמרים של חכמי יון שנתקבצו אז בימים האלו, וקבעו להם בתי אספות לחכמות רעות שלהם, שרבם כנגד דעת תורתנו הקדושה, בפרט בענין קיום המצות הקדושות בכל פרטיהם, כידוע, כל זה לבקי בהם קצת, ועל־כן התגרו אז ורצו להחריב את הבית־המקדש ולבטל את התורה, חס ושלום, שלא ימולו את בניהם וכו', אבל "ימין ה' רוממה" (תהלים קיח, טז), ותמיד ידו על העליונה, כמו שפרש רש"י (שם צב, ט). ועשה עמנו אז נסים נפלאים ונוראים, והכל בכח הישיבות הקדושות, שהם אנשי כנסת הגדולה והכהנים הקדושים שעוסקים לגלות התורה בעולם, כמו שכתוב (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב" וכו'.

וכן עתה עקר המשכת הנס של חנכה בכל שנה, ועקר קדשת ההדלקה הקדושה של נר חנכה - הכל על־ידי העוסקים בתורה באמת, שהם בכלל בני הישיבות הקדושות, כי אפלו עשרה שיושבין ועוסקים בתורה, הם בחינת ישיבה קדושה ושכינה שרויה ביניהם, ואפלו חמשה, ואפלו שלשה ואפלו שנים ואפלו אחד, כמבאר בהמשנה אבות (ג, ו). והעקר הוא העוסקים בשביל האמת - ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים השואבים דעת התורה הקדושה מרבי אמתי, אשר מהם עקר האור כנ"ל, שזה בחינת קדשת נר חנכה כנ"ל, כי אור נר חנכה - זה בחינת עמקות העצות שנתגלין מתוך עמק החשך, בבחינת (איוב יב, כב): "גולה עמקות מני חשך", בחינת אור העצה, כמו שמבאר שם, על מאמר חכמינו ז"ל (שבת עז:): 'ברישא חשוכא והדר נהורא' וכו', עין שם: