# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/30/

כי כבר מבאר לעיל ובמקום אחר (בהלכות הפקר ונכסי הגר, הלכה ד), שכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל כלם תלויים זה בזה, והתורה נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. וכן באמצעותה וכו', כי הסטרא־אחרא והקלפה אורבת על האדם תמיד, ועקר על האמונה הקדשה, וכשזוכין להתגבר בכח הצדיק לצעק ממעמקים, ולהמשיך איזה עצות עמקות ולגדל האמונה וכו' - אז הם מתגרין אחר־כך על־ידי פגם הגרים, שמהם נמשך גאות, שמשם מתגברין המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר וכו', שעל־ידי־זה מכניסין תאות נאוף בעולם. ולזה צריכין הכח של המגני ארץ, שהם מעלין מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה, בחינת תפלין, כי המח הוא כמו נר דולק על־ידי השמנונית שבגוף וכו'. ומבאר שם, שזה התקון נגמר ביום כפור, בחינת 'וביום צום כפור יחתמון' וכו'. וכל התקונים נמשכין על־ידי הרבי עם תלמידים, שהוא בחינת הישיבה הקדושה, שהם מעלין האמונה ומבטלין הגאות ומתקנים תקון החותם הנ"ל, בבחינת "חתום תורה בלמדי" וכו'.

וכל זה הוא בחינת נר חנכה, שהיה הנס על־ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכו'. כי עקר עבודת הכהן הגדול הוא ביום כפור, שאז עוסקין לכפר עונות ישראל שעקרם בפגם הברית, כידוע, כמו שצועקין בכניסת יום כפור (תהלים צז, יא): "אור זרע לצדיק" וכו', בשביל תקון זה, כידוע (פרי עץ־חיים, יום כפור, פרק ב), ועל־ידי־זה שעוסק הכהן הגדול בעבודתו לתקן זאת - על־ידי־זה הוא מתקן החותם דקדשה שנתתקן ביום הכפורים, כנ"ל. ועל־כן היה הנס של חנכה על־ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, דיקא, כי הוא דיקא עוסק בתקון החותם דקדשה ביום הכפורים, כי השמן של ההדלקה הקדושה - הוא בחינת אור השכל דקדשה, שמאיר על־ידי השמנים שבגוף, על־ידי ששומרים אותם שלא יצאו לחוץ, חס ושלום, על־ידי פגם הברית, שלא יהיה, חס ושלום, בבחינת "החתים בשרו", רק יעלו אותם אל המח - שיאיר וידלק המח על ידם, בבחינת (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" - שיהיו נעשין מהם חותם דקדשה, בחינת תפלין, שאומרים אז בשעת הנחתן: 'ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע' וכו'. נמצא, ששמן של ההדלקה הוא בחינת תקון החותם דקדשה הנ"ל בחינת תפלין.

ועל־כן כתב אדמו"ר ז"ל (סימן ז תנינא): ש כפי ה'סלח נא' שפועלין ביום הכפורים - כן זוכין לקדשת חנכה, כי הכל אחד על־פי הנ"ל, כי ביום הכפורים מתקנין החותם דקדשה על־ידי הכהן הגדול, שזהו בחינת נר חנכה שנמשך על־ידי השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול כי הכל אחד וכנ"ל. [ועל כן באמת זאת התורה "כי מרחמם ינהגם", שמבאר שם, שכפי ה'סלח נא' של יום הכפורים - כן זוכין לחנכה, זאת התורה נאמרה באותה השנה שנאמרה התורה 'תקעו - אמונה' הנ"ל בראש השנה, שמבאר שם כל הנ"ל, ושתקון החותם נגמר ביום כפור. ואחר כך תכף בחנכה שאחריו נאמרה התורה "כי מרחמם" שמבאר שם, שכפי ה'סלח נא' וכו', כי הם שיכים זה לזה וקשורים זה בזה. והבן היטב כי יש בזה הרבה לדבר, ועין בחיי מוהר"ן (סימן פט) מה שכתוב, שבכל שנה קבל כל הזמנים הקדושים בהתחדשות נפלא וכו'], וכל זה נעשה ונתתקן רק על־ידי הישיבה הקדושה הנ"ל, שהם עוסקין בכל התקונים הנ"ל, להאירם על עצמן ועל כל העולם כלו: