# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/31/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת כא:): שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד, ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי באמת שרש ההדלקה והארת האור הקדוש נמשך מהאיש תבונות - שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו', שעל־ידי־זה נמשך פרנסה ומצחצח נשמתו וכו', כי עקר האור של כל האורות הוא השם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים כז, א): "ה' אורי" וכו'. וכתיב (שם יח, כט): "כי אתה תאיר נרי" וכו'. אבל זה ידוע, שהשם־יתברך בעצמו הוא למעלה מכל האורות. ואפלו שם 'אור' אין שיך לומר עליו, רק כשהצדיקים ממשיכין רוחניות אלקותו יתברך לתוך צמצומים - זהו עקר שרש האור של כל האורות, כמו שבתחלת הבריאה המשיך השם־יתברך בעצמו על־ידי הצמצומים שעשה תחלה, כדי שיהיה באפשרות לקבל, כידוע, שזהו בחינת (בראשית א): בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', שכל זה בחינת צמצומים שהיה קדם התגלות האור ואחר־כך ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו'. רק שבתחלת הבריאה היה הכל על־ידי השם־יתברך בעצמו. ועתה נעשה הכל כל התחדשות מעשה בראשית בכל יום ובכל עת - על־ידי הצדיקים שעוסקין בזה - להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה עקר המשכת האור, כנ"ל.

וזהו בחינת בוצינא דקרדינותא - הנאמר בזהר הקדוש (בראשית טו.), כמו שאיתא: בריש הורמניתא דמלכא בוצינא דקרדינותא, (בתחלת רצון המלך [לברא את העולם] ברא נר חזק [גבורה חזקה]), שפרשו שם המפרשים על תחלת הצמצום, שעל־ידי־זה נתגלה האור. ועל־כן נקרא בוצינא דקרדינותא, כי על־ידי־זה שיש צמצום וממשיכין לתוכו רוחניות אלקותו, על־ידי־זה כל התגלות האור, כנ"ל.

אך בתחלת המשכת רוחניות אלקותו לתוך צמצומים הוא רק התנוצצות בעלמא, בחינת בטיש בטישא וכו' (זהר בראשית מא:), שזהו בחינת מה שגם בגשמיות - עקר התהוות אור האש היה על־ידי שאדם הראשון בטש והכה שני אבנים זה בזה (פסחים נד.), שעל־ידי־זה יצא נצוץ האש ששרשו מניצוץ האור המתגלה על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכנ"ל. ועל־כן עדין אי אפשר להמשיך זה האור הדק בעולם, על־כן התקון הוא על־ידי שפע הפרנסה שנמשך על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמו שמבאר שם, שעל־ידי־זה מצחצח נשמתו וכו'.

וזהו בחינת השמן שצריכין אל האור, שעל־ידי־זה מאיר האור בשפע גדול שיוכל להאיר לכל העולם, כי השמן הוא בחינת שפע הפרנסה, בחינת (מלכים־א יז, יד): "כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר" וכו' וכתיב (תהלים קד, טו): "להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד". וזה בחינת (בראשית ח, יא): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". ודרשו רבותינו ז"ל (תקוני זהר תקון יג, כט.) ואיתא במדרשים: שעלה זית שהביאה בפיה - זה מרמז על סוד שמן של חנכה שמציל ממימי המבול, שבלא זאת - לא היה קיום להעולם, כמובא בילקוט הראובני (פרשת בהעלותך), עין שם. נמצא, ששמן הוא בחינת שפע הפרנסה, שעל־ידי־זה הצדיק מצחצח נשמתו.

ועל־כן אי אפשר שיאיר האור כי אם על־ידי שמן, כי התנוצצות האור בעצמו שבא על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא שרש כל האורות כנ"ל, אי אפשר לו לדלק ולהאיר מרב דקותו, כי אם על־ידי השמנים הנמשכים אליו, שהם בחינת שפע הפרנסה וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה מצחצח נשמתו בבחינת (תהלים קד, טו): "להצהיל פנים", בחינת (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו", שעל־ידי־זה נעשה בחינת "איש תבונות", שעל־ידי־זה יכול לדלות ולחתר המים עמקים, שהם העצות עמקות, שעל ידם גדלה האמונה, כמו שמבאר שם, כי עקר שלמות החכמה והתבונה והדעת הוא, כשנעשה ממנו עצות עד שתתגדל האמונה על ידם. ומשם שרש האור של נר חנכה הקדוש, שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה וכל הנרות של מצוה.

והצדיקים הגדולים העוסקים בזה - אינם נחים ואינם שקטים, בחינת (רות ג, יח): "כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום". כי עוסקים בזה תמיד בכל עת להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על־ידי חדושי תורתם הנפלא שמחדשין בכל עת ומצחצחין נשמתם, וממשיכין האורות בדרכים נפלאים עד שנעשין מהם עצות עמקות, עד שמגדלין האמונה הקדושה על־ידי־זה. ואחר־כך משגיחין להמשיך התקון בכל פעם בשלמות יותר, באפן שלא יקלקלו האורבים, חס ושלום, שלא יתקלקל על־ידי פגם הגרים, ולגרש ולבטל הגאות הבא על ידם, ולבטל כח המנהיגי שקר וכו'. ולתן כח להמגני ארץ שיוכלו להעלות השמנים מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה כנ"ל, וכל שאר התקונים המבארים שם, כי לכל תקון של כל הקלקולים הנ"ל - צריך להתחיל מראשית התקון שהוא המשכת רוחניות וכו'.

כי הצדיק הגדול עוסק בכל פעם להמשיך רוחניות אלקות וכו' בשכליות כאלו בתקונים כאלו, באפן שיתתקן האמונה בשלמות, ולא תתקלקל על־ידי כל הפגמים הנ"ל, כי כל השמנים שבכל אדם שמהם מאיר השכל כנ"ל, שרשם מ'שמן משחת קדש' של הצדיק שממשיך רוחניות אלקות וכו', שמשם שרש האור והשמנים, וכנ"ל: