# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/36/

וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת המאמרות טהורות הנעשין על־ידי תקון המחין על־ידי המגני ארץ, שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחינת "החתים" לבחינת חותם דקדשה וכו', שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. ומשם נמשכין "אמרות ה' אמרות טהורות" (תהלים יב, ז) - להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות, להחיותם בשבעה משיבי טעם, בחינת "מזקק שבעתים" - שנמשך מהשבעה ראשים של שתי השינין שבתפלין־מחין, חותם דקדשה הנ"ל, שנמשכין מהשבעה רועים, שמשה רבנו רעיא מהימנא כלול מהם וכו', כמו שמבאר שם, שכל זה אנו ממשיכין על־ידי הדלקת השמן הקדוש של נר חנכה וכנ"ל.

כי המחין של התפלין הם בבחינת שמן הטוב הזה, בבחינת "ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט, ח) - אלו תפלין, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קנג.), שזהו בחינת מה שאנו נוהגין לומר בשעת הנחת תפלין: "ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה" וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהורות הנ"ל, כמבאר שם.

וזה בחינת ההלל של חנכה, כי הלל הוא כלו בחינת אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד, בפרט נפש המר שעוברים עליה בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם, שהם אמרות טהורות הנ"ל - הוא מחיה ומשיב נפשו כל־כך, עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקדותיו הטובים, עד שיפתח פיו וישיר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להשם־יתברך על כל החסדים הנפלאים שעשה עמו - למלטו ולהצילו מבין שניהם של הסטרא־אחרא וכו', שכל זה הוא בחינת 'הלל' שאומרים בימים שעשה לנו השם־יתברך נסים ברחמיו, שעקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה, שנמשך עלינו קדשת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהסטרא־אחרא והקלפות, שהם בחינת מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות, אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי חס ושלום, שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חקי רצונו וכו'.

ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם, כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה, כמו שכתוב (תהלים קיג, ז): מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון וכו', (שם מזמור קטז): אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'. שמר פתאים ה' דלתי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו', מה אשיב לה' וכו' (שם קיח): מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, ה' לי לא אירא וכו', ה' לי בעזרי וכו', כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו', סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו', וכן הרבה. שכל אלו הדבורים הקדושים הם בחינת אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבנו ומכל הצדיקים שהם בבחינת משה, שמחיין ומשיבין את הנפש בהם, עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל - להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו.

כי הדבור יש לו כח גדול, כי הצדיקים מעוררים אותם בבחינת (ישעיה נב, א): "התנערי מעפר קומי" וכו', (שופטים ה, יב): "עורי דברי שיר". וכמו שכתב בהחרוזים הקדושים שלו (בתחלת לקוטי מוהר"ן): 'הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו', דלו עיניך למרום' וכו':