# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/37/

גם, ההלל הוא בחינת שמחה, וכמו שאומרים (תהלים קיח, כד): זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו - זה בחינת השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המאכלים - שלא יהיו נפגמין השמנים חס ושלום, על־ידי פגם המקרה, הבא, חס ושלום, על־ידי פגם האכילה, שלזה צריכין שמחה, כמו שמבאר שם. וזהו בחינת הלל שהוא בחינת שמחה, כנ"ל.

וזהו בחינת הסעדות שעושין בחנכה, אף־על־פי שכתב בשלחן ערוך (ארח־חיים, סימן תרע, סעיף ב): שרבוי הסעדות בחנכה הם סעדות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א - שיש אומרים שיש קצת מצוה בהם. ומסיק, והוא העקר, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעדות שמרבים בהם ואז הוי סעדת מצוה. וכך הוא האמת, כי בודאי כשמרבים בחנכה בסעדות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעדת הרשות, אבל רב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתקף הנס שעשה לנו אז, ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבאר עתה בכל הספרים הקדושים, ובפרט בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ה), שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהיה בימים ההם, כגון בפסח יציאת מצרים וכו', ובחנכה הנס של חנכה וכו', ועל־ידי־זה אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעדות האלו.

ואז הוו בודאי סעדות מצוה, בבחינת (קהלת ח, טו): "אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח" - בימים טובים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (זהר פקודי רנה.), כי עקר תקון האכילה, שהוא תקון הברית כנ"ל הוא על־ידי שמחה, כנ"ל: