# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/39/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת כא:): שמצות נר חנכה הוא משתשקע החמה, שהוא משעת יציאת הכוכבים, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח־חיים, סימן תרעב, סעיף ב): 'עד שתכלה רגל מן השוק'. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל (שבת עז:): 'כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא', שהעדר העצה - זה בחינת חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחינת אור יום, בחינת (איוב יב, כב): "גולה עמקות מני חשך" וכו', עין שם. כי זה עקר מעלת שלמות העצות האמתיות של הצדיק - שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמקות מאד מאד, מתוך תקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל, חס ושלום.

וזהו בחינת מה שמצות נר חנכה הוא משתשקע החמה וכו', כי עקר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחינת תרי"ג מצות, שהם נקראים תרי"ג עטין דאוריתא (זהר משפטים צו:). וכל מצות התורה שהם העצות קדושות, כמו שכתוב (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה", נצטוה משה ביום, כמו שכתוב (ויקרא ז, לח): "ביום צותו" - מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י שבת קלב.). גם רב קיום המצות הוא רק ביום, כגון ציצית ותפלין וכו'.

כי עקר אור יום הוא בחינת אור התורה והמצות, שהם בחינת עצות קדושות אמתיות - לזכות להכיר את הבורא יתברך על ידם, על־ידי האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה - כד ליליא פריש גדפהא על עלמא (כאשר הלילה פורש את כנפיו על העולם) (זהר מקץ רג:), ואור יום מסתלק, וחשכת לילה מתחיל להחשיך - זה בחינת שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה, דהינו להמשיך מאור היום אל הלילה, שזה בחינת הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות - נמשך מאור יום, דהינו מאור החמה, שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח, כידוע (ספר הברית, חלק א', מאמר יא, פרק א), ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחם השמש, כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא, שכח מאורי האש, שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי־אור, שהם אור החמה והלבנה, שכל אורם נמשך מאור התורה והמצות, שהם אורו יתברך, בחינת (תהלים פד, יב): "כי שמש ומגן ה' אלקים". וכל זה הוא בחינה הנ"ל, מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום, עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקים ממשיכין אורו יתברך גם בתקף חשכת לילה, בבחינת (שם קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר".

וזה בחינת גדל כחו של יעקב אבינו, שהוא בחיר שבאבות (בראשית־רבה עו א), שהוא דיקא תקן תפלת ערבית, כמו שכתוב (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תקף חשכת לילה - שנוכל לחתר עצות עמקות בתקף חשכת לילה: