# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/4/

וזה בחינת (בבא קמא ב.): ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער - כי כל ההזקות באין על־ידי המזיקי עלמא שכלולים בארבעה אבות נזיקין, ומהם נמשכין תולדות רבות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): 'אבות מכלל דאיכא תולדות'. כי כבר מבאר, שכל ההזקות נמשכין מהמזיקי עלמא כנ"ל, שנמשכין מפגם כל התקונים הנאמרין בהתורה הנ"ל, שכלם כלולים בפגם האמונה שהוא העקר, כי "כל מצותיך אמונה" (תהלים קיט, פו). ועל־כן הם ארבעה אבות נזיקין השור וכו', כי כל אלו הארבעה השור והבור וכו' הם ההפך מהתקונים המבארים בתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה נמשך כל ההזקות שבעולם.

השור - זה בחינת פגם האמונה, שהוא בחינת חטא העגל בבחינת (תהלים קו, כ): "וימירו את כבודם בתבנית שור" וכו'.

הבור - זה בחינת פגם תאות ממון, הפך הצדיקי אמת, שעוסקין כל ימיהם לחתר המים שמהם גדלה האמונה, שהוא על־ידי פרנסתם, ואכילתם הקדושה - שממשיכין על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שעל־ידי־זה ממשיכין פרנסה, ועל־ידי־זה מצחצחין נשמתם, עד שזוכין להמשיך ה"מים עמקים עצה" וכו' (משלי כ, ה), שעל־ידי־זה גדלה האמונה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ואלו המזיקי עלמא הם בהפך מזה, כי הם משקעים בתאות ממון להנאתם ולכבודם. והם רוצים להזיק, חס ושלום, ממון ישראל הכשרים, שעל ידם גדלה האמונה, כנ"ל.

וזה בחינת בור, בחינת המשקעים בתאות ממון שנקרא בור, כמו שאיתא בתקונים (תקון מח, פה.): 'בור דא טחול' וכו' [כמבאר בדבריו ז"ל, בתורה 'צוית צדק' סימן כג], כי הם בבחינת (בראשית לז, כד): "בור רק אין בו מים" - הפך ממון דקדשה של הצדיקים והכשרים, שעל־ידי־זה חותרין וממשיכין המים שמהם גדלה האמונה כנ"ל, ועל־כן הם בבחינת (שם כו, יט): "באר מים חיים" וכו', כי מימיו מן המקדש המה יוצאים (יחזקאל מז, יב), שעל־ידי־זה גדלה האמונה כנ"ל. אבל המשקעים בתאות ממון להנאתם, שהם בחינת המזיקי עלמא, הם בחינת "בור אין מים בו", כי אין בו "מים עמקים עצה" הנ"ל, אדרבא, הם פוגמים באמונה הקדושה בבחינת: 'מים אין בו - אבל נחשים ועקרבים יש בו', שהם בחינת כפירות ובלבולי האמונה.

והמבעה - זה בחינת פגם הגרים הנ"ל, כי הגרים נמשכין על־ידי הניצוצות טובות שהיו נעלמים בזהמת עשו, בבחינת (בראשית כה, כח): "כי ציד בפיו", כמובא. וכשמוציאין אותם משם ונעשין גרים - זה בחינת (עובדיה א, ו): "איך נחפשו עשו נבעו מצפניו", שנבעה ונגלה הניצוצות הקדושים, שהיו צפונים ונעלמים בזהמתו הגדולה. אך מאחר שיצאו מזהמא כזאת, על־כן הם מזיקין לישראל וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת מבעה בחינת "איך נחפשו עשו נבעו" וכו' כנ"ל, כמו שהביאו רבותינו ז"ל מקרא זה בגמרא (בבא קמא ג:) לענין מבעה, הינו כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל שם: מבעה - 'זה השן', בחינת המזיקי עלמא הנ"ל, שהם המנהיגים של שקר הדוברים עתק על הצדיקים והכשרים אמתיים, שזה בחינת (תהלים נז, ה): "שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה". בחינת (איכה ב, טז): "שרקו ויחרקו שן" וכו'. וכמו שכתוב ביחזקאל לענין הרועים של שקר (לד, ג־ח): "את החלב תאכלו" וכו', "ותהיינה צאני לאכלה" וכו'. וכן בזכריה (יא, טו־טז) בענין "רועה אוילי" שהוא הרועה של שקר, נאמר שם: "ובשר הבריאה יאכל". וכן בשארי מקומות, שמדבר מהרועים של שקר שמגנה אותם שאוכלים בשר ישראל וכו', והם נמשכים מזהמת הגרים הנ"ל. ועל־כן הם בחינת מבעה זה השן שהוא בחינת "איך וכו' נבעו" וכו', כנ"ל: