# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/40/

וזאת הבחינה נעשית בכל יום ובכל אדם ובכל דור. כי זהו בחינת בריתו של עולם, שבכל יום ויום החשך קודם להאור, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר" וכו' - ברישא חשוכא והדר נהורא, שנמשך מבחינת חשכת העצה, שהיא קודמת לאור התגלות העצה הטובה האמתית, כנ"ל. וזה נעשה בכל יום, כי בכל יום ויום, כל ימי חיי האדם הוא צריך עצות עמקות להנצל בכל יום ממה שצריך להנצל - שלא יאבד חיות היום, חס ושלום, כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:). על־כן הוא צריך בכל יום ויום עצות עמקות מאד להנצל ממנו, והכל בשביל לגדל ולגלות האמונה הקדושה כנ"ל, כי האמונה מתחדשת בכל בקר, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך".

והכלל, כשמגיע חשכת לילה - זה בחינת שנסתלק אור העצות, שהוא האור של היום שעבר ופנה, ואז צריכין לחזר ולהתחיל לחתר העצות מתוך החשך הזה, שהוא קודם לאור יום הבא, והכל בכח הצדיקים האמתיים שתקנו לנו להתפלל תפלת ערבית. וכן הוא מצוה דאוריתא לומר קריאת־שמע גם בערב - ליחד שמו יתברך. ורב הכשרים נזהרים לעסק בתורה בלילה ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:). ועל־ידי כל זה חותרים העצות בלילה מתוך עמק החשך. ועל־כן בתפלת הלילה דיקא מבקשים בברכת 'השכיבנו': ותקננו בעצה טובה מלפניך, כי אז דיקא מתחילין לחתר העצות עמקות החדשות שצריכין כפי היום הזה הבא שיבוא עלינו לטובה: