# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/43/

ואף־על־פי שזה נעשה בכל יום, אף־על־פי־כן לזכות להדליק נר של מצוה בשביל זה, שהוא בחינת נר חנכה, לא זכינו עד שהיה הנס הגדול בימי מתתיהו וכו', שדיקא אז שהתגברו חכמי יון כל־כך, עד שרצו להשכיח תורתו לגמרי, חס ושלום, שזה עקר החשך בחינת (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום" - 'זה מלכות יון' (בראשית־רבה ב, ד), אז דיקא חמל עלינו השם־יתברך ועמד לנו בעת צרותינו, והפך החשך לאור גדול, עד שדיקא אז גלו לנו המצוה הקדושה הזאת להדליק נר חנכה, 'לאמשכא משח רבות קדשא ולאדלקא בוצינא' (להמשיך שמן משחת קדש ולהדליק את הנרות) - להאיר עצות עמקות בתוך תקף החשך בכלל ובפרט באדם ובזמן, כדי לגדל האמונה הקדושה שלא תשתכח התורה מישראל, וכן בכל דור ודור באים הצדיקי אמת ומאירין לנו עצות עמקות בתוך תקף החשך, עד שמאירין עלינו בכל פעם אור יום, בחינת "גולה עמקות מני חשך", וכנ"ל.

כי על־ידי הדלקת נרות חנכה בזמנו בימי הנסים האלו - אנו ממשיכין האור הזה לכל השנה כלה, לזכות תמיד לחתר העצות עמקות מתוך עמק החשך, לגדל האמונה הקדושה עם כל התקונים הנ"ל. וכן הוא בכל המצות, שעל־ידי תקיעת שופר בראש־השנה אנו ממשיכין בחינת תקון השופר על כל השנה כלה. וכן על־ידי אכילת מצה בפסח וכו', וכן בכל המצות: