# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/7/

וזהו בעצמו עצם פגם המסור - שמוסר ממון של ישראל ביד עכו"ם, ומוסר את איש ישראל הכשר במשפטיהם, כי הוא פוגם בכל הנ"ל ביותר, מחמת שמוסר ממון ישראל שנקראים כלם צדיקים, שעל־ידי ממונם נמשך האמונה, והוא מוסרם ביד העכו"ם שהם ההפך מהאמונה הקדושה (וכמבאר מזה לעיל, בהלכה ד הנ"ל). והעקר הוא פגם המשפט שמוסר את ישראל במשפטי העכו"ם, חס ושלום.

ועל־כן בודאי ראוי לו ענשו שפסקו לו רבותינו ז"ל - שמורידין אותו ולא מעלין, כי עקר פגם המשפט נמשך ממה שמעלין טפת עשו וישמעאל אל המח, שעל־ידי־זה נפגמין התפלין וכו', כמו שמבאר שם, עין שם. ועל־כן המסור שהפגם שלו מגיע לשם ביותר לבחינת פגם המשפט מאד, על־כן הוא נופל אל הקלפה, שהוא בחינת טפת עשו וישמעאל שאסור להעלותה, רק צריכין להורידה, בבחינת מה שנאמר בעשו (עובדיה א, ד): "אם תגביה כנשר וכו' משם אורידך". ועל־כן בודאי משפטו של המסור חרוץ: 'מורידין ולא מעלין' - כדי לתקן המשפט שפגם בו המסור ביותר, על־ידי שיורידו אותו ולא יעלה עוד, כדי שלא יקלקל המשפט ביותר, חס ושלום, כי נפל לבחינת טפת עשו וישמעאל, שכל קלקול המשפט על־ידי שמעלין אותם, חס ושלום, על־כן צריכין להוריד אותו ולא יעלה עוד, כדי לתקן המשפט, כנ"ל: