# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/688/65/9/

וכל זה הוא בחינת ראש־השנה, כמבאר שם במקומו בהתורה הנ"ל, כי זה עקר יגיעת העבודה של גדולי הצדיקים בראש־השנה, מחמת שאז צריכין להעלות האמונה, שהוא בחינת מלכות, כי על־ידי שמאמינים בהבורא עולם, על־ידי־זה אנו ממליכין אותו עלינו, כי אנו מגלין בתפלתנו, שהשם־יתברך ברא העולם, והוא מלך על כל הארץ, וכשמעלין האמונה צריכין לכל התקונים הנאמרים שם - לצעק מעמק הלב, בחינת (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'", שזהו בחינת מה שנוהגים לומר מזמור 'ממעמקים' בראש־השנה. וכשמעלין האמונה - צריכין לזהר תכף שלא יבלבלו הגרים אותנו וכו', ועל־כן צריכין תכף לבחינת כח קדשת המגני ארץ, שמעלין מבחינת (ויקרא טו, ג): "החתים בשרו" לבחינת (שמות כח, לו): "פתוחי חתם קדש", בחינת תפלין וכו'.

וצריכין שמחה לחזק כח המלאך, שלא יזיקו המאכלים, שזה בחינת (תהלים פט, יז): "בשמך יגילון כל היום" הנאמר על ראש־השנה. ועקר הוא גמר התקו ן, שהוא בחינת תקון המשפט, שהוא על־ידי שמגרשין בחינת טפת עשו וישמעאל מהמח וכו', וכמובן בהתורה הנ"ל, שעקר גמר התקון בשלמות הוא בחינת תקון המשפט, כמבאר למעין שם. וזה עקר בחינת ראש־השנה, כי הוא יום המשפט, כי אז השם־יתברך יושב על כסא משפט. ואנו צריכין לעסק בתקון המשפט, שעל־ידי־זה יוציא כאור משפטנו.

ותקון המשפט קשה מאד, והוא עבודה גדולה ודקה מאד, כי צריכין דיקא להעלות מבחינת "החתים" לבחינת חותם דקדשה, ואף־על־פי־כן יגרש בחינת טפת עשו וישמעאל - שלא יקלקלו את המשפט. על־כן צריכין לסמך רק על גדולי הצדיקים היודעים לעסק בזה כראוי, ואנחנו בעניותנו לא נדע מה נעשה, רק מה שאנו יכולים לינק ולשאב מתורתם הקדושה - אנו מחיבים לחתר ולהתיגע ולמצא, מה ששיך לנו לכל אחד ואחד:

והנה מבאר שם, שגם הצדיק הגדול והנורא והנשגב מאד, גם הוא אינו זוכה לבחינת תקון המשפט כי אם על־ידי תמימות ופשיטות, שמשליך כל חכמתו, ומשליך עצמו לתוך רפש וטיט בשביל השם־יתברך, ועל־ידי־זה השם־יתברך חומל עליו ומגלה לו סוד דרכי ה', בחינת 'צדיק וטוב לו צדיק ורע לו' וכו', שזהו בחינת תקון המשפט. ומבאר שם, שזה הצדיק יכול להעלות את המשפט מעמקי תהומות שנפל לשם, בבחינת (תהלים לו, ז): "משפטיך תהום רבה", ומשם הוא מעלה אותו וכו', עין שם בסוף התורה היטב.

נמצא, שעקר תקון המשפט הוא על־ידי תמימות, וזה אנו צריכין להמשיך עלינו כל אחד ואחד לילך בזה כל ימיו - להמשיך על עצמו דרכי התמימות והפשיטות, כאשר הזהירנו הוא ז"ל כמה פעמים (סימנים יב, יט תנינא). ועל־ידי־זה גם אנו זוכים בכח הצדיק הנ"ל לבחינת תקון המשפט, כי הצדיק הנ"ל בתקף קדשתו וחכמתו הנשגבה הוא מסלק הכל, ומתנהג עצמו בתמימות ומשליך את עצמו לתוך כל מיני רפש וטיט בשביל השם־יתברך. ועקר הרפש והטיט שמשליך עצמו לשם בשביל השם־יתברך, הוא מה שמוריד את עצמו ומשליך את עצמו בעמקי תהומות, שהם מקומות הנמוכים והמלכלכים מאד של אלו שנפלו לשם בעונותיהם ותאותיהם הרעות, שזהו עקר בחינת נפילת המשפט עד התהום. והצדיק בגדל רחמנותו על צער השכינה וישראל - הוא משליך עצמו לשם, כדי להעלות הנפשות הנפולות משם מעמקי תהומות תחתיות, שזהו עקר בחינת רפש וטיט שמשליך הצדיק עצמו לשם בשביל השם־יתברך. כי השם־יתברך חפץ חסד ורוצה בתשובתן של רשעים, ואינו חפץ במיתתן וחושב "מחשבות לבל ידח ממנו נדח" (שמואל־ב' יד, יד). והצדיק שהוא יודע גדל תשוקת השם־יתברך לזה להחזיר אליו נדחיו, על־כן הוא מוסר נפשו בשבילו ומשליך עצמו למקומות נמוכים כאלה. כי זה עקר הנחת רוח של השם־יתברך, שזהו בחינת מה שאמר דוד המלך, עליו השלום (ברכות ד.): 'ואני ידי מלכלכת' וכו', כמבאר מזה במקום אחר (בהלכות תפלת המנחה, הלכה ז', אות נב).

ועל־כן כל אחד שרוצה לרחם על עצמו ורוצה לעלות מעמק נפילתו, כל תקונו על־ידי תמימות, שעל־ידי־זה הוא יכול לדבק עצמו ולהכלל בהצדיק בכל מקום אשר הוא שם, אפלו בעמקי תהומות, כי הצדיק הוא בחינת 'תם ומתמם עם תמימים', שכל מי שממשיך עצמו לדרכי התמימות, אף אם נפל בתאותיו לתהומות כמו שנפל - יכול להכלל בתמימות הצדיק שהוריד את עצמו לשם, ויכול לעלות ולשוב להשם־יתברך על־ידי־זה: