# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/10/

וזה בחינת מה שנוסעין והולכין על קברי הצדיקים. והעקר בשביל תקון הברית קדש, כידוע, שעקר מה שהולכין על קברי הצדיקים הוא בשביל תקון הברית, וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל שהוא תקון גדול לפגם הברית, כי כתיב (תהלים לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ", הינו שהצדיקים יורשין ארץ־ישראל, שזוכין שבמקום קבורתם הקדושה הוא בחינת ארץ־ישראל, וארץ־ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית, כך שמעתי מפיו הקדוש (סימן קט תנינא).

ועל־פי התורה הנ"ל מבאר הענין קצת, כי עקר פגם הברית הוא בחינת פגם הכבוד, כי 'אין בשת אלא במקום עריין' (אין בושה אלא במקום עריות) (תקוני זהר, תקון נח, צב:), בשת הוא פגם והפך הכבוד, וכמובא ענין זה כמה פעמים בדברי רבנו ז"ל במקום אחר. כי כל הנפשות יוצאין דרך הצנור הקדוש הזה שהוא הברית קדש, שמשם הולדת והמשכות כל הנפשות, כידוע, והנפש מתלבשת בכבוד שהוא בחינת "אם כל חי", שהוא בחינת האשה יראת ה' כנ"ל, ועל־כן כשפוגם חס ושלום בברית, ופוגם בטפי המח שהם בחינת נפשות קדושות, אלו נפשות נקראין נפשות ערטילאין, כידוע, הינו שהם ערמים מלבוש הכבוד שהיו צריכים להתלבש שם, כנ"ל, כי אין להנפש חיות בלא לבוש הכבוד שמשם עקר חיותה, כנ"ל:

והכלל, שעקר פגם הברית הוא פגם הכבוד - שמפריד הנפש מן הכבוד על־ידי פגם טפי המח לבטלה, חס ושלום, רחמנא לצלן. וכן כשפוגם, חס ושלום, על־ידי אסור עריות או נדה שפחה גויה זונה, רחמנא לצלן, שעל־ידי־זה מוריד הכבוד להעזי פנים, על־ידי שנתלבש נפש ישראל בכבוד העכו"ם, רחמנא לצלן, או להפך, וכן בשאר העריות ופגם הברית, שבכלם חמר האסור הוא כפי פגם הכבוד.

כי צריכין לקדש עצמו ביותר אפלו בהתר, כדי שיזכה שיתלבש הנפש בכבוד, ולא יהיה חצוף בעובדוהי ככלבא (ולא יהיה חצוף במעשיו ככלב), שזהו בחינת (ישעיה נו): "והכלבים עזי נפש" וכו', כמובא בזהר הקדוש (קדושים פ.), שעל־ידי־זה יורד הכבוד, חס ושלום, להעזי פנים, שהם בחינת "והכלבים עזי נפש", כמבאר בהתורה הנ"ל, מכל שכן וכל שכן כשפוגם ממש בברית קדש, על־ידי עברה גמורה, רחמנא לצלן, שבודאי פוגם מאד בהנפש והכבוד הנ"ל.

ועל־כן עקר תקון הברית על־ידי הצדיקים האמתיים כשבאין על קבריהם הקדוש, ושם עקר תקון הכבוד דקדשה, כי הסתלקותם וקבורתם הקדושה הוא על־ידי הכבוד דקדשה, בבחינת "כבוד ה' יאספך", שזה נאמר על ההסתלקות והקבורה של הצדיק שנקראת 'אסיפה'. וכמו שמבאר בפרק א' דסוטה במשנה: לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים, שנאמר, והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. כי הצדיקים הם נאספין ונקברין בתוך כבוד ה', אשרי להם! כנ"ל.

כי בשעת ההסתלקות, בעת שמגיע זמן פקדתו של האדם להסתלק, אז הוא טובה גדולה וזכיה רבה להאדם כשזוכה להסתלק על־ידי כבוד ה'. כי מה שנאמר למעלה שצריכין לשמר עצמו שלא לפגם בהכבוד כדי שלא יסתלק על־ידי הכבוד וכו' - זהו שלא יגרם להסתלק, חס ושלום, קדם זמנו, על־ידי שפגם בהכבוד כנ"ל. אבל בזמן פקדת האדם הוא טובה גדולה כנ"ל, ואדרבא, מי שפוגם בהכבוד וגורם שהכבוד מוציאו מן העולם קדם זמנו - הוא אינו זוכה להיות נאסף ונכלל בכבוד ה'.

כי כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יג:). כי זה שפוגם בהכבוד על־ידי שרודף אחר הכבוד, או על־ידי שאר פגמים הפוגמים בכבוד ה', עד שגורם שהכבוד בא לו לרעה להוציאו מן העולם כנ"ל, אזי אף־על־פי שהוא נסתלק על־ידי הכבוד מחמת שהנפש נמשכת אחר הכבוד כנ"ל, הוא רק לפי שעה, כי אף־על־פי דאיהו לא חזי - מזליה חזי (אף על פי שהוא לא רואה אבל מזלו רואה) (מגלה ג.). ומחמת שהכבוד בא עליו שלא לטובה - גורמת לקח נפשו, חס ושלום, אבל אף־על־פי־כן אין מניחין אותו לכנס ולכלל בתוך כבוד ה' מאחר שפגם בו, עד שיתקן מה שקלקל.

כי אין מי שיזכה לכלל בתוך הכבוד דקדשה בשלמות בתכלית, כי אם הצדיקים האמתיים השומרים את הברית ובורחים מן הכבוד, ומבטלים כל התאות וממעטים כבוד עצמן, ומרבין בכבוד המקום, כמו שכתוב (תהלים כד, ג): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" וכו', הר ה' ומקום קדשו - הוא בחינת כבוד ה', כמו שכתוב (דברי הימים־ב ז, א): "וכבוד ה' מלא את הבית", שהוא הר ה' וכנ"ל - שאי אפשר לכלל שם בתכלית השלמות כי אם הצדיקים אמתיים בחינת "נקי כפים ובר לבב" וכו'.

ועל־כן הצדיק בעת הסתלקותו זוכה להסתלק בקדשה גדולה אל כבוד ה', בבחינת "כבוד ה' יאספך". ועל־כן במקום קבורתו הקדושה - ששם אסיפתו שם שורה כבוד ה', בחינת "כבוד ה' יאספך" כנ"ל, וכל הנפשות הזוכין לבוא לשם נכללין בתוך כבוד ה', ועל־ידי־זה עקר תקונם, בפרט תקון הברית, כי כל הפגמים שבעולם הוא פגם הכבוד ה', כי כל התורה היא בשביל כבודו יתברך, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יד). וכשפוגמין באיזה חטא שבעולם, חס ושלום, ובפרט פגם הברית שהוא עקר הכל - פוגמין בכבודו יתברך ונתרחק הנפש מן הכבוד, וכפי הפגם - כן הרחוק, וכן נופל הכבוד חס ושלום אל העכו"ם והרשעים, כי יש בענין זה כמה בחינות בלי שעור, בענין פגם הכבוד ובענין התרחקות הנפש מן הכבוד וכו', והכל כפי הפגם, חס ושלום.

ועל־כן במקום קברי הצדיקים אמתיים ששם כבוד ה' שורה - שם עקר התקון, כי שם זוכה שתכלל נפשו בכבוד ה', ועל־ידי־זה זוכה להתפלל עם לב שלם, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה שחוזרת ונתקרבה הנפש אל הכבוד - מתפללין בלב, עין שם. וזהו מה שמתעוררין מאד על קברי הצדיקים אמתיים ומתפללין שם בהתעוררות הלב מאד מאד. וזהו מחמת ששם מתקרבת הנפש אל הכבוד ביותר, שמשם נמשך תפלה בלב שלם, כמבאר בסוף התורה הנ"ל, שעקר מה שאין מתפללין עם לב, הוא על־ידי התרחקות מן הכבוד וכו', עין שם: