# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/12/

וזה שכתוב (במדבר יד, לח): ויהושע וכלב חיו מן האנשים וכו'. ופרש רש"י: 'ומה תלמוד לומר חיו וכו'? אלא מלמד שנטלו חלקם בארץ וקמו תחתיהם לחיים'. נמצא, שפרש 'חיו' שנתוסף להם חיים על־ידי־זה, הינו כנ"ל, כי המרגלים ואותן ששמעו להם - מתו ונסתלקו על־ידי הכבוד שפגמו בו, על־ידי שפגמו בכבוד ארץ־ישראל, ששם עקר הכבוד דקדשה של השם־יתברך וישראל כנ"ל, כי הכבוד אספם, כנ"ל. אבל יהושע וכלב שעמדו בנסיון ולא פגמו בהכבוד, אדרבא! מלאו אחרי ה' והשלימו את הכבוד מאד, כי צעקו אז וספרו גדל השבח של ארץ־ישראל, כמו שכתוב (שם יג, ל): "ויהס כלב וכו', עלה נעלה" וכו'. על־כן זכו על־ידי הכבוד מהפך אל הפך לטובה. כי זכו על־ידי הכבוד דקדשה לקבל חיות חדש, בחינת ויהושע בן נון וכלב וכו' חיו - 'חיו' דיקא, כי נתוסף להם חיות חדש, שהיא בחינת נפש חדשה שזכו על־ידי הכבוד שהשלימו אותו כנ"ל, כי הנפש הוא החיות, כמו שכתוב: "נפש חיה" וכו'.

כי הכבוד הוא בחינת מתקלא (משקל), בחינת 'מאזני צדק', כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קלא), שבשעה שבא כבוד להאדם - צריך להזהר ולהשמר מאד שלא יפגם בו, שלא יטלנו ולא ישתמש בו בשביל עצמו, חס ושלום, רק להחזיר כל הכבוד להשם־יתברך לבלי להשתמש עם הכבוד כי אם לשמו יתברך ולכבודו באמת, ומבאר שם, שהכבוד הוא בחינת 'מאזני צדק' ואז נשקל במאזנים וכו', עין שם, הינו כנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל, כי בודאי הוא בבחינת 'מאזני צדק', כי יכול להסתלק קדם זמנו, חס ושלום, על־ידי הכבוד כנ"ל, וכשזוכה לקבלו כראוי - יכול לזכות לחיות חדש ונפש חדשה על־ידי הכבוד כנ"ל, שזהו בחינת ויהושע וכלב חיו וכו', כנ"ל: