# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/13/

וזהו בחינת מה שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו (בראשית נ, כה): פקד יפקד אלקים אתכם והעלתם את עצמתי מזה אתכם וכו', וכן עשו. כמו שכתוב (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע וכו' לאמר פקד יפקד וכו'. ואיתא בזהר הקדוש (בשלח מו.), שעקר הגאלה היה על־ידי עצמות יוסף שלקחם משה, והתקשר עליהם, הינו כנ"ל - זהו בחינת עצם הפלגת מעלת קברי הצדיקים שמועיל להאדם מאד לתקון נפשו - להוציא אותו מגלותו הכבד, דהינו גלות הנפש, שהוא עקר הגלות, שהוא בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות (בראשית רבה טז, ד) בבחינת ויקח משה את עצמות יוסף עמו - שעקר גאלת מצרים היה על־ידי עצמות יוסף, שלקחם לקברם בארץ־ישראל.

כי ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים, זהו בחינת קבר הצדיק, שעל־ידי־זה היה עקר גאלתם. כי יוסף הצדיק זכה לתקן הכבוד דקדשה, ועל שם זה נקרא 'יוסף' על שם תקון הכבוד, כמו שכתוב (בראשית ל, כג): "אסף אלקים את חרפתי" - שהוא אוסף החרפה שהיא הפך הכבוד, כי הוא זכה להעלות ולתקן את הכבוד על־ידי שעמד בנסיון וכבש יצרו באשת אדוניו, ולא רצה לחטא - להמשיך, חס ושלום, נפשו הקדושה, לתוך כבוד הסטרא־אחרא, שהיא אשה זונה, נדה, שפחה, גויה, זונה (זהר נשא קכד:), אל אחר, שעל־ידי־זה נותנין כח, חס ושלום, לכבוד שלהם, ועל־ידי־זה יכולין להתגבר על הכבוד דקדשה להמשיכו אליהם, חס ושלום.

ויוסף עמד בנסיון וברח מזה, ועל־ידי גדל הנסיון שלו זכה, שאדרבא, העלה את הכבוד מהסטרא־אחרא וזכה לכבוד דקדשה במצרים ונעשה מלך שם, ונקרא (דברים לג, יז): "בכור שורו הדר לו" - לשון כבוד והדר, וכמבאר בתורה מגדל כבודו שזכה על־ידי־זה, כמו שכתוב (בראשית מא, מג): "וירכב אתו במרכבת המשנה וכו' ויקראו לפניו" וכו'. וכמו שאיתא בזהר הקדוש (מקץ קצו.): 'יוסף מדיליה נטל' וכו' (יוסף משלו לקח), הינו מחמת שעמד בנסיון ולא רצה להגביר, חס ושלום, הכבוד דסטרא־אחרא על־ידי פגם הברית כנ"ל, על־ידי־זה זכה, שאדרבא, העלה את הכבוד מהם, ועל־ידי־זה זכה לכבוד גדול במצרים דיקא, כי העלה את הכבוד מן הטמאה מערות מצרים אל הקדשה, כי זכה שם לכבוד דקדשה. ועל־ידי גדל תקון הכבוד שזכה שם, על־ידי־זה היה עקר חיותם וקיומם של ישראל מיום ירידתם למצרים עד שעלו משם, וכנ"ל.

כי תחלת ירידת שבעים נפש בית יעקב למצרים היה על־ידי הכבוד של יוסף, כמו שכתוב (בראשית מה, יג): והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ומהרתם והורדתם את אבי הנה - 'והגדתם את כל כבודי' דיקא, כי דיקא על־ידי הכבוד נמשכו וירדו נפשותם לשם, וכמבאר לעיל. ומחמת שיוסף תקן והעלה אז את הכבוד, ועל־ידי־זה ירדו לשם, ולא ירדו לשם בשלשלאות על־ידי התגברות הכבוד והמלכות דסטרא־אחרא מתחלה, רק מתחלה ירדו לשם בכבוד על־ידי כבוד יוסף וכו' כנ"ל, על־ידי־זה היה להם קיום כל ימי היותם שם במצרים בגלות. כי אף־על־פי שאחר־כך התגברו המצריים וכבשו אותם בגלות כבד, מחמת שלא נתברר ולא נגמר תקון הכבוד בשלמות, שנפגם על־ידי חטא אדם הראשון, כנ"ל, על־כן התגברו המצריים והסטרא־אחרא להגדיל כבודם וכבשו ישראל בגלות, אף־על־פי־כן היו יכולים להתקים על־ידי שכבר התחיל יוסף לתקן ולהעלות הכבוד, שעל־ידי־זה לא היה כח כל־כך להסטרא־אחרא להתגבר עליהם. וכמובא בספרים (עין בספר עת הדעת טוב פרשת ויגש) שעקר קיומם של ישראל במצרים בימי הגלות היה על־ידי יוסף שהכניע מקדם הסטרא־אחרא שם, ובלא זה לא היו יכולים לעמד כנגד תקף זהמתם בימי הגלות, עד שלא היו יכולים לצאת משם. והכל על־ידי תקון הכבוד שזכה יוסף לתקן על־ידי הנסיון שהוא תקון נפשות ישראל, וכנ"ל.

וכן על־ידי־זה זכו לצאת משם, כמו שכתוב (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' כנ"ל. כי ארונו של יוסף שהוא בחינת קבר הצדיק - שם עקר הכבוד, בבחינת "כבוד ה' יאספך" וכו', וזה הכבוד הקדוש הלך לפניהם, וכל נפשות ישראל נמשכו אחר הכבוד הזה ויצאו משם בחיים ושלום. כי כשזוכין שבא הכבוד לטובה, אזי יכולין למשך אחר הכבוד ולכלל בו ולשאר בחיים, אדרבא, עוד נתוסף לו נפש וחיות חדש על־ידי הכבוד שבא לטובה כנ"ל, כי כשבא הכבוד שהוא בחינת מלכות לטובה, אזי נכללין בו בבחינת התחדשות הנפש, והבן.

וזה בחינת יציאת נפשות ישראל ממצרים על־ידי עצמות יוסף, שהוא בחינת קבר הצדיק, בחינת כבוד דקדשה, שעל־ידי־זה יוצאין הנפשות מגלותם לחיים ולשלום, כנ"ל.

וזהו בחינת הענני כבוד שהלכו תמיד לפני מחנה ישראל, כמו שכתוב (שמות יג, כב): "לא ימיש עמוד הענן יומם וכו' לפני העם", כי הכבוד דקדשה בחינת הענני כבוד הלך לפני מחנה ישראל תמיד, והם נמשכו והלכו אחרי הכבוד שהוא שרשם, ועל־ידי־זה היה עקר גאלתם, כנ"ל. וזהו שנסמך עלית עצמות יוסף לענני כבוד בתחלת פרשת 'בשלח', כמו שכתוב (שמות יג, יט־כ־כא): ויקח משה את עצמות יוסף וכו', ויסעו מסכת וכו', וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן וכו'. הינו כנ"ל, כי גם פסוק ויסעו מסכת - מרמז על ענני כבוד שהם בחינת סכות, כידוע (תנחומא בא ט), ובשביל זה נסיעה ראשונה שיצאו ישראל ממצרים היה מרעמסס לסכות, כי שמא גרים, להורות שנמשכו תכף ביציאתם אחרי בחינת סכות, שהוא בחינת מצות סכה, שהוא ענני כבוד שעל־ידי־זה היה עקר יציאתם, וכנ"ל: