# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/14/

ועל־כן זכה יוסף להגביר שבע שני השבע על שבע שני הרעב, כי הרעב הוא בחינת תאות אכילה, שהוא רעב לאכל ואין לו שביעה במעיו, וכמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לט), שהרעב הוא בחינת תאות אכילה. והוא נמשך מפגם החטא של אדם הראשון, שהוא בחינת פגם תאות אכילה כנ"ל, שעל־ידי־זה היה נמשך הרעב שהיה בעולם, על־ידי שנתקללה האדמה בעבורו "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו' (בראשית ג, יט). נמצא, שהרעב הוא בחינת פגם תאות אכילה שהוא פגם הכבוד, ועל־כן על־ידי הרעב דיקא נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים, כמו שכתוב (שם מג, א): "והרעב כבד בארץ ויאמר יעקב לבניו" וכו'. כי עקר גלות מצרים היה על־ידי פגם הכבוד כנ"ל, שהוא בחינת הרעב, כנ"ל.

אבל השם־יתברך ברחמיו הקדים רפואה למכה: ולמחיה שלח אלקים את יוסף הצדיק לפניהם, והוא זכה על־ידי נסיונו להעלות הכבוד מן הסטרא־אחרא, והכניע כבוד דסטרא־אחרא, ועל־ידי־זה זכה להגביר שבע שני השבע על שבע שני הרעב - שהוא בחינת תקון הכבוד, בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו" הנאמר בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת (שם יט, ג): "ושבע ילין בל יפקד רע", שעל־ידי בחינת "צדיק אכל לשבע נפשו", בחינת תקון תאות אכילה, בחינת שבע שני השבע, על־ידי־זה "בל יפקד רע" - שעל־ידי־זה אין שום התמנות ופקידות להרע והסטרא־אחרא, כמבאר שם, עין שם. ועל־ידי־זה היה קיום לישראל במצרים לעמד כנגד טמאתם כנ"ל, ועל־ידי־זה זכו לצאת משם על־ידי קדשת עצמותיו שהוא בחינת קדשת קבר הצדיק, וכנ"ל: