# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/15/

ועל־כן אז כשראה משה שיש מחלקת והכאות וחבלות בין ישראל בעצמן, שזהו בחינת פגם הכבוד, ועל־כן אמר (שמות ב, יד): "אכן נודע הדבר", כי עקר הגלות על־ידי־זה, וכמבאר לעיל, על־כן אז ברח משה אצל יתרו, ולקח בת יתרו, ויתרו נתגיר והוסיף פרשה בתורה, ונסמכה פרשה שלו לפרשת מתן־תורה, כי עקר מתן־תורה היה על־ידי ביאת יתרו, וכמובא בזהר הקדוש (יתרו סז:). ומתן־תורה זהו עקר יציאת מצרים, כי עקר יציאת מצרים היה בזכות שיקבלו ישראל את התורה, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", יעין שם.

כי משה רבנו כשראה שנפגם הכבוד מאד בין ישראל בעצמן, שיש ביניהם מחלקת והכאות, שעל־ידי־זה עקר אריכת הגלות כנ"ל, על־כן חשב מחשבות להעלות הכבוד מן הסטרא־אחרא ולהגדילו ביותר כדי שיתתקן הכל, על־ידי־זה על־כן הלך אצל יתרו ודבר עמו עד שנתגיר על ידו ונתקרב אל הקדשה. וגרות יתרו - זה עקר העלאת הכבוד מתקף הסטרא־אחרא, כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים י, יד), כמו שאיתא בזהר (יתרו סט.): 'כד אתי יתרו כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא' (כאשר בא יתרו, אז התעלה והתכבד שמו של הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה). שאז נתגדל ונתעלה כבודו יתברך מאד מאד. וכמו שכתוב (תהלים קיג, ד): "רם על כל גוים ה' על השמים כבודו", שכבודו נתעלה לשמים כשהוא מרומם על כל גוים, דהינו כשהגוים חוזרין אליו ומתגירין, כמבאר כל זה בדברי רבנו ז"ל (סימן יד).

נמצא, שעל־ידי שהלך משה ליתרו וגרם שנתגיר על ידו, על־ידי־זה העלה את הכבוד ביותר מתקף הסטרא־אחרא, וזהו עקר תקון העלאת הכבוד, כשזוכין להעלות את הכבוד דקדשה מתקף הסטרא־אחרא, דהינו כשמשתדלין להשיב להשם־יתברך את הרחוקים מאד מאד מקדשתו, הן ישראל הן גרים. ובזה מעלין את הכבוד ומתקנין אותו מאד, כי מעלין אותו מתקף הסטרא־אחרא ועל־ידי־זה נכנע כבוד דסטרא־אחרא ויוצאין מן הגלות, וכנ"ל.

ועל־כן השתדל משה רבנו על זה ביותר, ועל־כן הלך אצל יתרו וגירו, כי ראה שהסטרא־אחרא התגברה, ורצה לפגם את הכבוד דקדשה, ועל־כן התגברה על ישראל בעצמן בהכבוד שלהם, עד שהם בעצמן פגמו בהכבוד, שזהו בחינת ההכאה והמחלקת שראה אז כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר אריכת הגלות כנ"ל. על־כן מה עשה משה רבנו? הלך ועשה מהפך אל הפך, וקים (תהלים יח, כז): "עם עקש תתפתל", ועשה להסטרא־אחרא מדה במדה, כי הלך אל תקף הסטרא־אחרא שהוא יתרו, שלא הניח עבודה־זרה שלא עבדה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא יתרו ז), ודבר עמו הרבה עד שהאיר עיניו, עד שנתגלה לו האמת ושב להשם־יתברך ונתגיר, ועל־ידי־זה נתעלה ונתיקר שמו יתברך מאד ונתגדל כבודו מאד.

נמצא, שהעלה משה את הכבוד מתקף הסטרא־אחרא בהפך ממש מכונת הבעל־דבר והסטרא־אחרא, שרצה להתגבר על ישראל בעצמן, שהם בעצמן יפגמו, חס ושלום, בהכבוד, על־ידי המחלקת וכו' כנ"ל. כי אדרבא, משה זכה להעלות הכבוד ולהגדילו מתקף הסטרא־אחרא, על־ידי שגיר את יתרו. ועל־ידי תקף העלאת הכבוד שזכה משה להעלות מתקף הסטרא־אחרא, על־ידי־זה נתגדל ונתתקן הכבוד ביותר, עד שעל־ידי־זה ממילא נתבטל במעוטו פגם הכבוד שהיה בין ישראל בעצמן, וכמו שכתוב שם (שמות ד, יט): "לך שוב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" - שהודיע למשה שהאנשים שהרבו מחלקת בישראל ופגמו בהכבוד וגרמו אריכת הגלות כבר מתו, שנעשו עניים ונתבטל כחם כי חשובים כמתים, ואין להם עוד כח להרבות מחלקת ולפגם בכבוד דקדשה בכבוד הצדיק האמת. כי כבר זכה הצדיק האמת בחינת משה - לתקן ולהגדיל את הכבוד מאד מאד, על־ידי שהכניס כל כחו לקרב הרחוקים ביותר מהשם־יתברך להשיבם להשם־יתברך ולגיר גרים, שעל־ידי־זה העלה את הכבוד דקדשה ביותר מתקף הסטרא־אחרא עד שפגם הכבוד שהיה בין ישראל בעצמן, על־ידי המחלקת - נתבטל במעוטו על־ידי גדל הכבוד, שזכה להעלות על־ידי קרבת הרחוקים כנ"ל, שזהו בחינת גרות יתרו שהשתדל משה שעל־ידי־זה נתתקן פגם המחלקת וההכאה שראה תחלה שאמר עליו (שמות ב, יד): "אכן נודע הדבר" שעל־ידי־זה היה אריכת הגלות. כי על־ידי קרבת הרחוקים, שהוא בחינת גרות יתרו, נתעלה ונתתקן הכבוד ביותר ועל־ידי־זה נתתקן הכל וזכו לגאלה אז, כנ"ל.

ובשביל זה לקח משה רבנו את בת יתרו, כי כבר מבאר, על־פי האמור למעלה, שאשה יראת ה', היא בחינת הכבוד דקדשה, שהיא בחינת חוה "אם כל חי", כנ"ל. ולהפך אשה זונה בת עכו"ם היא בחינת הכבוד דסטרא־אחרא. ומשה רבנו בכחו הגדול זכה לגיר את יתרו ובתו, עד שזכה להעלות את הכבוד שהוא בחינת חוה אשה, בחינת בת יתרו - מתוך תקף הסטרא־אחרא ולקחה אליו, כי העלה את הכבוד מתקף הסטרא־אחרא אל הקדשה, שעל־ידי־זה היה עקר גאלת מצרים, כנ"ל. ובזה תקן את פגם ההכאות והחבלות, שהוא בחינת פגם הכבוד שנמשך מחטא אדם הראשון כנ"ל, שמשם נמשך ההכאה והרציחה הראשונה שבעולם, שמהם נמשכין כל ההכאות והרציחות והמלחמות, שהוא מה שהרג קין את הבל אחיו, כי מבאר בכתבי האר"י ז"ל (לקוטי תורה, פרשיות שמות, יתרו), שצפורה אשת משה, היתה גלגול התאומה יתרה של הבל, שהרגו קין בשביל זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה כב, ז). וגם איתא שם, שהמצרי שהרג משה על דבר ההכאה היה מגלגולי קין, עין שם.

ועל־כן על־ידי שלקח משה צפורה בת יתרו והעלה את הכבוד מתקף הסטרא־אחרא. ועל־ידי־זה תקן את הכבוד שהוא בחינת תקון הרציחות וההכאות כנ"ל, על־כן בזה תקן פגם מחלקת קין והבל, שהוא בחינת פגם הכבוד, ועל־ידי־זה נתבטל המחלקת הנמשך משם, שעל־ידי־זה היו המעשיות שראה של המצרי ושני אנשים עברים נצים, כי הכל נמשך משם כנ"ל. ועל־ידי שגיר את יתרו והעלה הכבוד מתקף הסטרא־אחרא, עד שהיה יכל לקח את בתו להחזיר הכבוד אל הקדשה, על־ידי־זה נתתקן הכל, ועל־ידי־זה זכה לגאל את ישראל, כי עקר הגאלה היה על־ידי תקון הכבוד, וכנ"ל,

ועין בכתבי האר"י ז"ל מה שאיתא בכל זה על־פי דרכו הנסתר, ותבין איך עזרנו השם־יתברך למצא כל זה על־פי דרכינו בדבריו ז"ל, שהם רק לעבדא ולמעשה - ותראה נפלאות: