# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/19/

ואגב שזכיתי לעסק בהתורה הזאת הנ"ל, האיר ה' עיני לפרש סיום הפסוק (במדבר כח, כו): וביום הבכורים, שנאמרה זאת התורה בשבועות על זה הפסוק, אבל לא זכינו לשמע באור הפסוק בעצמו על־פי התורה הזאת, רק אחר־כך שמעתי מפיו הקדוש קצת באור רק על התחלת הפסוק: וביום הבכורים - שהוא בחינת הלדת הנפש וגדול הנפש, כמבאר שם, מקרא קדש - זה בחינת שהכבוד שהוא בחינת קדש, כמו שכתוב (שמות כט, מג): "ונקדש בכבדי" - קורא וכו', עין שם בספר.

ונראה לי לבאר שאר הפסוק: וביום הבכורים - הוא בחינת גדול הנפש והלדת הנפש כנ"ל, ובהקריבכם מנחה חדשה לה' - זהו בחינת צדקה, כמו שפרש רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ד' תנינא) בעצמו זה הפסוק על צדקה, בבחינת (מלאכי ג, ג): "מגישי מנחה בצדקה". מקרא קדש - זה בחינת העלאת הכבוד, בחינת "צדק יקראהו לרגלו" (ישעיה מא, ב), כמו שמבאר שם, שהכבוד שהוא בחינת קדש כנ"ל - קורא את הרגלין, שזהו בחינת תקון הכבוד כנ"ל, שזה נעשה על־ידי צדקה שהוא בחינת מנחה חדשה כנ"ל, שעל־ידי־זה שמתקנין הכבוד על־ידי הצדקה - על־ידי־זה זוכין לקבל נפש חדשה על־ידי הכבוד וזאת הנפש צריכין להוליד ולגדל - שזהו בחינת וביום הבכורים, כנ"ל.

כל מלאכת עבודה לא תעשו - זה בחינת שנתבטל זהמת הנחש שבא על־ידי חטא אדם הראשון, שהוא פגם תאות אכילה, שעל־ידי־זה נתהוו הל"ט מלאכות, שהם בחינת "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז), בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם" (שם פסוק יט) וכו'. כי מחמת שנפגם הכבוד על־ידי תאות אכילה שהוא חטא אדם הראשון, על־ידי־זה נפל הכבוד שמשם הפרנסה והאכילה, בחינת שלחן מלכים - נפל אל הסטרא־אחרא, שהוא בחינת נפילת הכבוד אל העזי פנים כנ"ל. ועל־כן צריכין יגיעות גדולות, בחינת ל"ט מלאכות, עד שמבררין הפרנסה מזהמת הנחש מבין הקלפות, והכל מחמת שנפל הכבוד וכו', כנ"ל. אבל לעתיד כשיתתקן חטא אדם הראשון ויעלה הכבוד מן הסטרא־אחרא, אז יתבטלו כל הל"ט מלאכות, כי יהיה יום שכלו שבת וכו'. וזהו כל מלאכת עבודה לא תעשו - זה בחינת עלית הכבוד מבין הסטרא־אחרא, שהוא בחינת בטול כל הל"ט מלאכות שבאו מפגם הכבוד, כנ"ל.

וזה בחינת כבוד שבת ויום טוב - שצריכים לכבדם מאד, ועקר כבוד שבת ויום טוב הוא לכבדם באכילה ושתיה, שזה נקרא כבוד שבת ויום טוב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה טז.) על שמאי שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת וכו', מצא אחרת נאה הימנה אומר: זו לכבוד שבת ויום טוב. כי אכילת שבת ויום טוב הוא קדש, כי אז הוא בטול הל"ט מלאכות, ואז האכילה בקדשה, בבחינת לחם הפנים - שזוכין לנשיאות פנים על־ידי האכילה של שבת ויום טוב, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי האכילה דקדשה הוא בחינת נשיאת פנים, ועל־כן נקרא אכילת שבת ויום טוב בשם 'כבוד', כי אכילה דקדשה הוא בבחינת תקון הכבוד, וכנ"ל: