# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/725/63/3/

וזה שחיבה התורה לחובל בחברו חמשה דברים: נזק וצער רפוי שבת ובשת, כי זה שהכה את חברו ופגם בכבוד איש ישראל בשביל כבודו, כי רוצה לקח לעצמו כל הכבוד, זהו בחינת נפילת הכבוד אל העזי פנים שבדור, שהם העכו"ם והרשעים המושלים על עם דל בחנם הנאמר בהתורה הנ"ל.

כי רב הקטטות ומריבות, ובפרט הכאות וחבלות - הם על־ידי העזי פנים שבדור, שהם העכו"ם או הנגידים הרשעים המשתררים על העניים בחנם, ומבזין אותם בכל מיני בזיונות, וכשהעני משיב לו כנגדו איזה דבור קל בעלמא - הוא מכה אותו על הלחי, וחובל בו בשביל שפגם העני בכבודו, אוי לנפשו! אוי לו שגבר בו העזות כל־כך, כי לא די שהשם־יתברך השפיע לו טובה, ונתן לו עשירות, אף גם הוא רוצה להשתרר על העני, שהם *) 'מאנין תבירין דקדשא בריך הוא רחים לון' וכו' (זהר בראשית י:). ולא די לו כל הכבוד שיש לו בעשירותו, אלא שרוצה לבזות את שאר ההמון עם הכשרים, ובפרט העניים לגמרי, שכלם יהיו כפופין תחתיו, כאלו כל הכבוד שיך לו לבדו.

והכלל, שבודאי כל מי שבא לידי עון הגדול הזה להכות חברו, חס ושלום, זהו מחמת גדל העזות שיש בו שרוצה לקח כל הכבוד לעצמו, כי רב הקטטות והמריבות הם בשביל הכבוד, שנדמה לו שפגעו בכבודו, ובשביל זה בא לידי הכאה וחבלה בחברו, כי הוא עז פנים ביותר, וכאלו כל הכבוד מגיע לו מן השמים, עד שנדמה לו שחברו פגע בכבודו, ומחמת זה הכה אותו.

נמצא, שהכאות וחבלות הם על־ידי בחינת פגם נפילת הכבוד אל עזי פנים שבדור. על־כן צריכין לתן חמשה דברים הנ"ל, כי להעלות הכבוד מהעזי פנים הוא על־ידי צדקה, שהיא בחינת ה' וכו' כנ"ל, וכנגד זה צריך החובל בחברו לתן חמשה דברים - חמשה מיני ממון, כנגד ה' של צדקה הנ"ל, שעל־ידי־זה מעלין ומתקנין הכבוד, מפגם נפילת הכבוד אל העזי פנים כנ"ל: